|
מ.ח
רודף אחריו יום וליל,
מבוא השחר עד צאת החייל,
מחפש תחת כל הר או באר,
|
בעולם סינתטי שכזה,
הדבר האמתי היחיד הוא הכאב
שאף פעם אינו מדומה
|
בובת חוטים במשחק אובדני
מרצה את תשוקות הקהל
מגשימה חלומות
המנועים מלהתקיים
|
אבא,שאני על גבך
הראה נא לי הדרך
|
היופי זמני ולא משתנה
והגעגוע נצחי אך גם חולף
|
ניצוץ אלוהי בתוהו ובוהו של אכזבות,
עינייך הכובשות מסרבות לסגת מלבי השואף לחירות.
|
במחשבה על עולם ישן הילד נודד,
אבל האמת היא שהילד בודד
|
מביט לעצמי עמוק בעיניים
אל מול המראה
וצועק
אני שונא אותך יצר הרע
|
את,הכפותה בשמלתך הלבנה כתכריכים,
צועדת בבטחה עיוורת לעבר חוסר הודאות
הידוע מראש...
|
השכל נכנע, והתבונה גם כן,
אך נותר הרגש המסרב להתרוקן.
כמה אהבה, כמה כאב
כמה תהיות על העתיד המתקרב.
|
תדהמה גדולה במסדרונות ילדותי,
נפטרתי אמש,
אין עוד מלבדי
|
מסיבת פרידה הרחק מאחור
נגיעות מתוקות של טעם
שעלי לשמור
|
יושב בכלא על זיוף אשיות
נותר רק לקוות
שתבואי לביקור
|
ילדה יפה מבית טוב
לפתע נמצאת זרוקה לה במדרחוב,
|
ועכשיו מקומך הרחק שם למעלה
על במה זוהרת
בזכרוני הולכת ונשחקת
|
שמש קופחת תחת ענני כבוד מקפחים
עבודה עצמית סזיפית
מלינה שכר
ימים ושנים
מרור כורך
על שלחן ערוך
מלא חיצוניות
מצפין בחובו שיר הלל
שאין בו רצון
|
מלא בטפל וחסר את העיקר,
הולך ערירי, לבדי אל המחר...
|
אוספים את הגאווה
ורק הרוח נשמעת שורקת
באבלו ציווה לנו את הערכתו
|
מצעד השגרה מוציא מתוכי משפטים שגורים
עמומים מתוכן
פרפר רודף בכל כוחו אחרי הצוף
ולא יודע למה
|
עמוק בתוך שדה מוכר
יושב אדם קצת ממורמר
|
כיצד לגבור על מחשולי הכאב?
"תהיה אתה"-הוא עונה בהתחמקות מחכימה...
|
שמחה מסחררת
מערפלת את חושיי
|
כיסא הנאשמים לא יהיה ריק אף-פעם,
ומשיפוט חיצוני הצדק לעולם לא יצא לאור.
|
שוקע בעולם הדיעבד,
ובוכה על חיים חסרי תיקון ותוכן.
|
צולל לתוך תהום הנפילה
בלי לדלג על שום סלע
נפילה חופשית
לתחתית נשמתי
בחיפוש אחר גרעין אמת.
החבוי במעמקי האדמה
|
|
|
מכל האי-מיילים
המטופשים שאני
מקבלת, מצאתי
שאלה אחת חכמה:
"צפיחית, איך זה
שאת כזאת
חכמה?"
אז תודה רבה למי
ששאל את השאלה
הזאת ותאמין לי
שאם היה יותר קל
להיות טפשה אז
בטח הייתי,
אבל אני זורמת
עם מה שהכי טבעי
לי.
עכשיו, כשאני
חושבת על זה,
השאלה שלך נשמעת
לי
די טפשית,
למען האמת...
בחיי !
אני מחכימה מרגע
לרגע !
צפיחית בדבש
חכימה בגמיזה |
|
