|
אומרים שלכל אחד יש ת'קסם שלו.
אומרים שכל אחד מיוחד אבל בדרך שונה.
אומרים שמוח האנושי זה דבר מעניין.
הם טועים.
מאשה לא מיוחדת.
מאשה היא ילדונת קטנה ומאוהבת. במה היא מאוהבת?
היא בעצמה לא יודעת.
מחשבות מבולבלות שלא שוות כלום כי בסוף היא לא
חושבת.
אוהבת לכתוב אבל חסרת כשרון. מי אמר שאסור?
היא מחייכת, הולכת בראש מורם, כאילו מושלמת אבל
בפנים לא שווה הרבה, היא פשוט כאזת. פלספנית שלא
מוצאת את המילים לפלסף... אבל העיקר מנסה אולי מישהו
יקרא ת'שיט שלה בסופו של דבר. הרי לכל אחד יש ת'רגעי
שפל שלו...
קרובים כמה שרק אפשר להיות קרובים. מפשיטים בראש, מתנשקים
בפראות, נוגעים לא נוגעים.
|
כחושה מעופפת, תמימה יותר מאי פעם, עיניים מלאות חיים, עיניים
שלא ידעו עולם. נעלמת בעולם הדמיוני שלה, עולם הפנטזיות שיכול
להיות רק לילדים קטנים.
היא עוד לא יודעת מה מצפה לה ואם הייתה יודעת כנראה שלא הייתה
מעיזה לחלום.
|
כאלו אנחנו.
סשה,צ'וצ'קה,לונה ואני.
|
אני רואה בך בנאדם מדהים,
אני רואה ולא אפסיק לראות לעולמים.
|
הכל זה חרא אין סיבה לחיות,
אז למה אני עדיין כאן חייה באשליות?
|
מידי יום עוברת המחשבה
שאולי בעולם הזה אתה הקורבן הבא,
מידי יום אתה חושב שאולי תמות
בלי שבכלל נתת למישהו את הרשות.
|
בוקר.
פוקחת את העיניים, נמתחת טיפה במיטה, חושבת עליך.
עוצמת את העיניים לעוד שנייה, מנסה להמשיך את החלום עוד קצת,
החלום עליך.
|
שמתי לב שמזמן לא התנשקתי בעיניים עצומות. עומדת תמיד על
המשמר, לא מתמסרת עד הסוף, חייבת לראות את מי שמולי, אם כי זה
במילא לא משנה, הם כולם אותו הדבר.
|
ואיפה שהוא שם זה התחיל להגמר. ואולי זה נגמר הרבה לפניי.
לאנשים יש נטייה לעכל הרבה אחריי כשמדובר במשהו שלא רוצים
לעכל. הגוף פשוט מתנגד.
ככה הם ישבו בחדר הזה, מלא אנשים. הם לא שמו לב לזה, הם היו רק
שניהם. האמנם?
|
|
|
גם לבמה החדשה
יש עובדי במה?
אחת, בנסיון
נואש להשיג כסף |
|
