[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה










אל היוצרים המעריכים את מרי המקוללת

לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
שנתיים וחצי עברו מאז. שנתיים וחצי של געגועים. היית צריך
להיות שם. פה. איתנו.

הייתה ילדה שהיו לה בעיות - אבל היא פתרה אותן.
הייתה הולכת ברחוב עם עינים נוצצות וחיוך ענקי.
הולכת ומסתכלת על השמיים היפים, על הציפורים המצייצות, על השמש
המאירה על פניה.

אני מבינה אותה, מבינה ומזדהה איתה. רק שהיא בחרה בדרך היותר
קשה... נפשית, אני מתכוונת... ילדה מלאת רגש. מסכנה. ועצוב
לי... עצוב לי שאני מבינה אותה, והיא עדיין בוכה על זה שלא
מבינים אותה...

החלטתי שאני לא בוכה. יצאתי לבחוץ לטייל - נמאס להיות לבד כל
היום.
ברחוב יפו את אף פעם לא לבד...

אהבה
במשך חודש ישבתי ליד הבניין הנטוש מאחורי ערימת החול. בכיתי,
וחיכיתי לו. ידעתי שהוא לא יבוא,אבל חיכיתי. ואיכשהו הבניין
הזה הפך להיות שלי ולא שלו. ואני הפכתי להיות הילדה המוזרה
שבוכה כל היום. ואף אחד לא שאל אותי אם אני בסדר פשוט הסתכלו
במבט מזלזל והלכו.

היא לא אוהבת לבכות אבל בוכה כל היום
אולי כי היא אוהבת שואה והוא לא הראה לה שואה...
אולי...


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
אני כבר לא יודעת למה אני בוכה כשאני אומרת לו שאני אוהבת
אותו. אולי כי אני אומרת לו בלי להתכוון לזה באמת? או אולי כי
אני יודעת שהוא לא מתכוון לזה? או שנראה לי שפשוט האהבה שלנו
יותר מדי חזקה עד שהיא מכאיבה.

היו תקופות טובות, והיו תקופות טובות פחות.
אבל אף פעם לא הפסקתי לאהוב אותך.
תמיד בכיתי שאף אחד לא מבין אותי-עד שפגשתי אותך. ואז פשוט רק
בכיתי. על אלף ואחד דברים אחרים.

אז כתבתי דברים יפים. שיש אהבה בעולם ושהשמש זורחת עליי ושאין
דבר יותר מדהים מהשקיעה ושהחיים נפלאים ושאני מתגעגעת ושעוד
יבוא היום שאני והוא נשב על החלון, נביט בשקיעה ונעשן מלבורו
אדום, כמו שאהב.

אמרת לי שזה יעבור. הפחד יעלם עם הזמן. זה טבעי לפחד.

מתגעגעת לימים שישבנו אחד מול השני והרשנו לעצמנו לבכות.
להסתכל אחד על השני ולבכות. לחבק לנשק, לגעת, ובו בזמן לבכות.
עכשיו, אחרי שהוא הפסיק לבכות, אני התחלתי לבכות. לבד.




1129833 3939
0923 8947 809
980 3909, 3903.








ד"ר מישה
רוזנר,מדבר
שטויות אבל
מאמין
בנומרולוגיה


תרומה לבמה





יוצר מס' 31410. בבמה מאז 14/2/04 10:46

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות למרי המקוללת
© 1998-2017 זכויות שמורות לבמה חדשה