|
Dum Loquimur, fugerit invida aetas: Carpe Diem,
Quam minimum credula postero.
they killed god
it's man that screwed things up
|
וברקע הים הכחול עם שמש שוקעת באור צהוב מסנוור
צללית של אישה אל מול השמש
|
בתוגת הליל המתוקה
כל נשימה ולחישה
היא צעקה
הקשב לשקט
ותוכל לשמוע את האמת
|
הכאב המתוק שצליל אחד גבוה מבטא נבלע בתוך המלודיה האירונית
ובעזרת ההרמוניה - הכאב הופך לעונג זורם. אשליה של אושר שממלאת
כל סנטימטר ריק - בחדר ובי.
|
מה קרו?
מה זה איך אפשר לקרוא את זה? מאקרו נשאר מאקרו
|
שוב חשיפה כפולה...
קיר בקלוז-אפ כדי ליצור טקסטורה
ועליו צילום של משרד ולידו עמודים עתיקים (בכוונה מטושטש - כדי
ליצור הרגשה של ציור)
|
אסמבלה נסיונל, פריס
צרפת 2001
|
חשיפה כפולה על אותו קטע פילם
|
כמו של מיכאלנג'לו אבל לא בדיוק
|
מי היה מאמין שזה צולם במרתף?
|
מה שאפשר לעשות כשיש קצת ראות
|
פיאצה דל פופולו, רומא
איטליה 2001
|
בסוף מישהו יגיד שזה בגלל הסוריאליזם שבמילואים בשטחים.
|
צילום של תל אביב מצפון ערוך קצת...
|
התמונה נראתה כמו ציור, אז הלכתי על זה
|
אל הארכיון האישי (10 יצירות מאורכבות)
|
|
כשהערבים רוקדים
המוזות מקשקשות
בטלפון עם
החברות שלהן
שעות על חשבון
בעליהן המסכנים
שאחרי זה צריכים
לשלם את חשבון
הטלפון המנופח
שלהן וגם לשמוע
אותן מתלוננות
על זה שהן לא
מקבלות מספיק
תשומת לב והן
מרגישות שזה לא
כמו שהיה פעם
ועוד כל מיני
שטויות
פוסטמודרניסטיות
שהן קוראות
ב"לאשה" שגם על
השטות הזאת
בעליהן משלמים
מדי חודש ועוד
הולכים לישון
בסוף עם כאבי
ביצים.
בוליביה. |
|
