[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה









לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
למרות אותו פחד, המשכתי כמנהגי לאונן במקלחת. זה היה המקום
היחיד שיכולתי למצוא בו פרטיות וזה היה שווה את הבדיקה היסודית
של רצפת המקלחת אחרי כל פעם.

יום אחד, היה זה יום שלישי בחודש מרץ, התעורר משה כבכל יום
מבלי להיות מודע כלל לגורליות של אותו יום.

זכרונות
ובכן, מי שהתנסה אי פעם בתנוחה הידועה- '69' יודע שאם פותחים
את העיניים (דבר שמאוד מומלץ לעשות דרך אגב) אפשר להגניב מבט
אל עבר 'הגן האסור', מקום שלרוב נותר בלתי כבוש, עזוב ושרוי
באפלה-

"למה סימבולי?" שאלתי וחייכתי מאחורי שפופרת הטלפון,
"סתם נו, אתה יודע, העובדה שהפגישה הראשונה שלנו הולכת להיות
בפארק שעשועים קצת מסמלת את הקלילות שבמערכות יחסים, אתה לא
חושב?"
לא חשבתי.

עברו רק כמה דקות מהיותו ילד,
כמה דקות וחיים שלמים.

מסעות
בקרון התשיעי נדב יושב, שלושת המושבים שמסביבו ריקים והוא בוהה
בנוף המשתנה שמבעד לחלון. הוא מקשיב לניק קייב באוזניות שאף
פעם לא נוחות לו. כמה הוא אוהב את האלבום הזה, יודע כל ניואנס,
כל צקצוק שפתיים של קייב, כל חריקת גיטרה של הארווי.


לרשימת יצירות השירה החדשות
יש לערוך שולחן לשניים,
יש דלת לנעול,
רק שתי כוסות עם מים
ועצב גדול.

כל חורף הוא מסע בזמן,
כל חורף אני חותם חוזה

געגוע
רכבת כבדה,
דוהרת.
עשרה קרונות במהירות האור
לא מפסיקים להאיץ.

Can you fake confidence
At the bottom of your day?
Can you keep together
When they all go away?
Can you shake anxiety
When the siren stops?
Can you rest your head softly
When the morning drops?
I can't.

פיוט
Right outside my windowsill
The silhouette
Of an early bird

Nothing stalls you on your way home
Except thoughts about home
It pushes in and pulls you out
You become a doubt.

נפלה נפשי קורבן לספקות

ברכבות דוהרות
בכבישים נטולי אופק
בשדות פרושים
בנחלים עדינים

אני טופח לך ברכות על הכתף.
זה כל מה שאני זוכר
מאותו יום.

תמוה לכדי תדהמה
עצם היותי קיים

אין דרך פשוטה לאמר זאת,
חלומותיי הורגים אותי.

עצב
יש סודות בבית,
את לא רוצה לדעת.

אודה
נשימה כבדה, כמעט מדי,
מסתלסלת בתעלות גופי הנפקח
אומר זאת כעת בהביטך אליי,
עשי בי
כבשלך.

לא כותב שירים,
לא כותב מכתבים

והיא הייתה גדולה משנינו,
בשביל שנינו.

ובאשר לפסימיות, מלחמה היא ולא יותר,
רבויית מערכות וחללים לרוב, אך לא יותר.

לא אביט בך עוד בשנתך
או אבהה אל הלילה מבין תריסייך

שוב האור הזה,
החלבי

שטיח משעמם מקיר אל קיר
ריח של בית מלון

למספר שניות של אבדן דעתי הטרופה,
שעל כמותה כתב הסה את שורות קיומי

התזמון הוא לעולם,
שגוי.
המקום הוא לעולם,
אחר.
הדברים הם לעולם
שטוחים.

ידייך מיוזעות
שיערך חרוך

לא תשאל אדם על אבלו
על נבלתו שלו
שסוחב עמו
לכל מקום

כל כך הרבה אהבה
לתת.

היום בלילה, לפני השינה, העפתי מבט במראה.
התרכזתי בשפתיי ונחרדתי.

רומנטיקה
שאיפה, עצירה, נשיפה

רומנטיקה
איך את שקטה,
שוכבת לידי,
קרוב,
כל כך שקטה.

ואיך היא לא משתלבת בנוף
ואיך היא לא מריחה את הסוף.

געגוע
סשן של 50 דקות,
חיוך מנומס תוך כדי תנועה

ייסורים
על שידת הלילה, ממתינים בערימות
כל עוונותיי כחתיכות
מתכת קרות.

אני מוצא אותך תלוי,
כבר שנים


לרשימת יצירות הפרגמנט החדשות
שנה שלמה חיפשתי לנו גן,
משהו קטן, עם ערוגות סימטריות וריח של דשא,
לחייך אלייך מבין ראשי האורחים, מתחת לבד לבן,
להחליף טבעות.

בחור מזוקן עבות,
לבוש ג'ינס בלויים, חולצת טריקו וז'קט צבאי.

רוב הזמן היא שותה קפה ומעשנת, אבל זה פחות או יותר הדבר היחיד
הקלישאתי בה. המשפחה שלה עוברת מבית לבית וכל דבר מקבל משמעות
זמנית, כאילו עוד רגע יוחלף או יילקח, גם היא עצמה.




אל הארכיון האישי (4 יצירות מאורכבות)
אתמול פגשתי
צרצר אחד, כזה
כוסון.

קבעתי ארוחת ערב
מתחת לעץ השקמה,
מחר בשעה
20:00.
אבל אל תגלו.


-שפרירית,
מאוהבת


תרומה לבמה





יוצר מס' 2482. בבמה מאז 4/4/01 20:25

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות למרת'ה וויטס
© 1998-2022 זכויות שמורות לבמה חדשה