|
עמדה נשמתי
מול תהום
גאיות והרים
חפנה אהבה
בתוכה....
|
הפשיל מכנסי
הוריד חולצתי
פרם את הנותר
|
יכולתי לשחרר את פחדי
כשהיה בתוכי
|
כשתישק
כשליטוף מרוכך
ישפיע
גם ביום המחר.
|
גומות של חיוך
פסיעות של פיוס
מחול של גלים
|
עת הילכתי דומם
בערבות החול
הטבעתי עקבות...
גומות של חיוך
פסיעות של פיוס
|
השלתי סנדל
יחפנית
אטייל שם בגן
בין הצבעונים...
|
ובמסתורי הלב
שחפץ רק בפיסה
קטנה אחת
של חיבה
נטע הוא בתוכי
|
ואני בחדרי
לא חושבת
רק אוהבת..
|
אחזתי בידי
את רגע האתמול
הבטיחני
לא ליפול
|
לא אברור מילים
אהיה פשוטה...
שתבין היטב
למה הכוונה....
|
אלהים איך אפשר??
לראות בסבלם?
של כל כך הרבה בני אדם,
|
אל תכבי את הנר, אמא,
אל תכבי את הדרור,
כבי את החושך אמא,
אל תכבי את האור...
אל תכבי את הצחוק,
|
אל תתאבל עלי
רק זכור אהבתי
מתהלכת בינותך...
|
אם אסתלק מהעולם
יקירי
זכור הבטחתך
אל תתאבל עלי
רק זכור אהבתי
מתהלכת בינותך...
|
הורדתי חולצה...
הסבתי ראש
ראיתי מבטו..
הורדתי חולצתו...
|
אמר
שיאהב יותר
אם אוריד מעטה
של צניעות
|
אמר
שיאהב יותר
אם אוריד מעטה
של צניעות...
|
אני.. הנסיכה הקסומה...
שבויה בך..בעולמך
בנפשך..בנשמתך...
לעולמי עד...
|
רוכנים מאוויי
על גשר בין תהום
כשעולה ויורד
גוף עירום
|
סיפור אגדה
על בת הדיג
ועל הנימפה
ועל פרשת דרכים
|
אוסיף תבלין
לחיים
אמזוג כוסית
יין נדיר
ואניח תקליט
לתינוי אהבים...
|
תרקדי אותי
הוא אמר..
תרקדי אותי
כמו נשימה
|
כשאור הנר דולק
וצלך משחק
ריחך מרחף
ומגעך מלטף
כל איבר ואיבר,
|
עירומים
ללא דיבורים...
ללא מחיצות
|
השקיעה
עושה ZIP
למעשים שהשאיר
האדם אחריו..
|
לא משמרת
בגדיו..
אבל דמותו חרוצה
בתלמים על לוח
לא אבן
בשר ודם
אוהבת...
|
זו היתה הפתעה...
החיוך..הצלצול...
והלב מתרונן...
|
הריקוד ששזרת
בליבה
בהולם לבבך
לא יתם
|
הריקוד ששזרת
בליבה
בהולם לבבך
לא יתם
|
יושבת אני וחושבת
על טבע האדם,
ואני אינני נוקמת,
עוד לא בחרתי צד..
|
אשה גדולה,
בעל קטן,
וילד אחד,
טילו להם מן הסתם,
|
טופפתי למשמע
תקליט
סופרן
של אמה שפלן...
|
עטפתי אותו
ליטפתי אותו
שמרתי עליו
מתנה יקרה הוא מפז....
|
גם אם אלך בגיא צלמוות
לא אירא רע
|
גמעתי לתוכי
קילומטר אהבה
בגלגלי המנגינה
שלא תמה...
|
ומארש הנאציזם צועד!!!
והיד להיל מורמת!!!
ונקישות הקרחים רועם!!
והתחושה פוחדת....
|
אם להחזיר
אדמה, אז אולי גם שמים
אם לתת מתנה
אז אולי גם את כל המים..
|
והיום,
אני מתלבשת
ומתפשטת
רק בשבילו...
|
השאיר
תיק גדול
של אבדות
של זכרונות
|
הטבעתי עקבותי
בחול הרך
של הים..
|
עמדה נשמתי
מול תהום
גאיות והרים
|
כשערב יורד
וחשכה מתבלטת
מתכנסת עוטפת
עצמי
|
הרמתי שובל שמלה
קצת מעל הברך...
ביקש עוד קצת...
הרמתי קצת
מעל הירך...
|
מלבוש
חלקו שקוף
חלקו שמוט
מלטף הגוף
|
גדולה תעשייתו של אלוה
שם במרום..
|
ומושיט יד ונוגע
מלטף לחי
ורוכן ונוגע
בשפתיים לחות
וטועם דבש אהבה
|
עת ישבתי
ומבטי תהה
אם יבוא
וידע אותי
הלילה...
|
הבטתי מימיני ומשמאלי
וראיתי גאווה גדולה
זקופה
מישירה מבט
אל על...
|
התהלכתי כה גלויה
לא נסתר מאומה
הפשלתי שרוול של סוד
נגלה לעינו
|
יום אחד
יום של חג
יתאחדו כל צבעי העולם
בליל של צבעים ירקדו
|
עם אחד
מערכת יחסי
קרירים...
עם השני
קצת מחויכים
|
יישרתי קו עם אלהים
תפילה של שחרית
חייכתי לכולם
עשיתי מעשים טובים...
|
כבלים סופם
ש י ק ר ע ו....
|
אך מכתביו מספרים
שכישופי טובים
בכל העולם...
מצא אושרו
ש ם....
|
וגשם שוטף
מזרים נחלים
וקוצפים המים
ורוגשים השמים
אפורים
|
אחזתי בו
לא הרפתי
באושר
עת פתחתי הדלת
חייך לעברי
|
כשאסף תומתי
ונגע בתוכי
ידעתי שליבו
מעודן...
|
כשאספתי מבטו
לתוך עיני
ראיתי געש של ים
רועם כמטח
של זיקוקין...
|
כשהבטתי בחלון פנימה...
ראיתי...
|
כשהוא נכנס אתמול
מתחת לשמיכה...
|
כשירח ממעל
שלח מילה גסה
וחייך חיוך זימה
הבטתי הצידה...
לא יכולתי להישיר מבט...
|
התגלגלתי מעליו
נשקתי לשפתיו...
בקצב מטורף
הטריף את חושיו..
|
כשאהיה גדולה
רציתי להיות זונה
|
לא פחדתי מדממת המוות
אך הייתי מבועתת מפעימת השכול
|
בשתי אהבתך
ג'ינס וחולצה...
לבשתי אהבתך
השמלה השחורה
הקטנה
|
עמדתי מולו
הורדתי חולצה...
פתחתי רוכסן של שמלה
קטנה ושחורה....
|
אל נא תלך אהובי
חכה עוד רגע קט...
לא אשפיע...
לא אדמיע
|
נגעתי בו
לא הגיב
לא אמר
לא חייך
לא זע....
|
כל אבן גילתה לי
גילי
כל שביל סיפר ילדותי
|
עמד לו מנהיג
ובידו השרביט
זכרו לו חסד נעוריו
ורוממוהו מעל לכולם...
|
מגע זכרי
בתוך תוכי...
מגע של תאווה
|
אל תמנה
חסרונותי
כך אוכל
לפשוט עצמי
מולך...
|
רק ליטף ואחז
לא הרפה
לא עזב
מיצה עד תום
אהבהבים..
|
שורות שורות
אני קוראת..
עיתון...
עוד אחד
מת....
|
והשאירני בדד
מול ים של מבטים
מול עוצמת הרחמים
שאף אחד לא מבין
שאינני זקוקה להם..
|
עת נשענה
האהבה על כתף
שמוטה
נטויה
לא רצויה
כמעט אבדה...
|
בלובן ענן
נשבעתי
אבנה לך ארמון
צריחים לא יהיו
רק אבנים טובות..
|
התהלכתי בבדידות
ואהבתי תחושה
של לבד...
|
|
|
יש אנשים קטנים
שעושים צל גדול
כשהשמש שוקעת
פה גדול מטיל צל
גדול בפלגיאט
חסר בושה |
|
