|
עמדה נשמתי
מול תהום
גאיות והרים
חפנה אהבה
בתוכה....
|
הפשיל מכנסי
הוריד חולצתי
פרם את הנותר
|
יכולתי לשחרר את פחדי
כשהיה בתוכי
|
כשתישק
כשליטוף מרוכך
ישפיע
גם ביום המחר.
|
גומות של חיוך
פסיעות של פיוס
מחול של גלים
|
עת הילכתי דומם
בערבות החול
הטבעתי עקבות...
גומות של חיוך
פסיעות של פיוס
|
השלתי סנדל
יחפנית
אטייל שם בגן
בין הצבעונים...
|
ובמסתורי הלב
שחפץ רק בפיסה
קטנה אחת
של חיבה
נטע הוא בתוכי
|
ואני בחדרי
לא חושבת
רק אוהבת..
|
אחזתי בידי
את רגע האתמול
הבטיחני
לא ליפול
|
לא אברור מילים
אהיה פשוטה...
שתבין היטב
למה הכוונה....
|
אלהים איך אפשר??
לראות בסבלם?
של כל כך הרבה בני אדם,
|
אל תכבי את הנר, אמא,
אל תכבי את הדרור,
כבי את החושך אמא,
אל תכבי את האור...
אל תכבי את הצחוק,
|
אל תתאבל עלי
רק זכור אהבתי
מתהלכת בינותך...
|
אם אסתלק מהעולם
יקירי
זכור הבטחתך
אל תתאבל עלי
רק זכור אהבתי
מתהלכת בינותך...
|
הורדתי חולצה...
הסבתי ראש
ראיתי מבטו..
הורדתי חולצתו...
|
אמר
שיאהב יותר
אם אוריד מעטה
של צניעות
|
אמר
שיאהב יותר
אם אוריד מעטה
של צניעות...
|
אני.. הנסיכה הקסומה...
שבויה בך..בעולמך
בנפשך..בנשמתך...
לעולמי עד...
|
רוכנים מאוויי
על גשר בין תהום
כשעולה ויורד
גוף עירום
|
סיפור אגדה
על בת הדיג
ועל הנימפה
ועל פרשת דרכים
|
אוסיף תבלין
לחיים
אמזוג כוסית
יין נדיר
ואניח תקליט
לתינוי אהבים...
|
תרקדי אותי
הוא אמר..
תרקדי אותי
כמו נשימה
|
כשאור הנר דולק
וצלך משחק
ריחך מרחף
ומגעך מלטף
כל איבר ואיבר,
|
עירומים
ללא דיבורים...
ללא מחיצות
|
השקיעה
עושה ZIP
למעשים שהשאיר
האדם אחריו..
|
לא משמרת
בגדיו..
אבל דמותו חרוצה
בתלמים על לוח
לא אבן
בשר ודם
אוהבת...
|
זו היתה הפתעה...
החיוך..הצלצול...
והלב מתרונן...
|
הריקוד ששזרת
בליבה
בהולם לבבך
לא יתם
|
הריקוד ששזרת
בליבה
בהולם לבבך
לא יתם
|
יושבת אני וחושבת
על טבע האדם,
ואני אינני נוקמת,
עוד לא בחרתי צד..
|
אשה גדולה,
בעל קטן,
וילד אחד,
טילו להם מן הסתם,
|
טופפתי למשמע
תקליט
סופרן
של אמה שפלן...
|
עטפתי אותו
ליטפתי אותו
שמרתי עליו
מתנה יקרה הוא מפז....
|
גם אם אלך בגיא צלמוות
לא אירא רע
|
גמעתי לתוכי
קילומטר אהבה
בגלגלי המנגינה
שלא תמה...
|
ומארש הנאציזם צועד!!!
והיד להיל מורמת!!!
ונקישות הקרחים רועם!!
והתחושה פוחדת....
|
אם להחזיר
אדמה, אז אולי גם שמים
אם לתת מתנה
אז אולי גם את כל המים..
|
והיום,
אני מתלבשת
ומתפשטת
רק בשבילו...
|
השאיר
תיק גדול
של אבדות
של זכרונות
|
הטבעתי עקבותי
בחול הרך
של הים..
|
עמדה נשמתי
מול תהום
גאיות והרים
|
כשערב יורד
וחשכה מתבלטת
מתכנסת עוטפת
עצמי
|
הרמתי שובל שמלה
קצת מעל הברך...
ביקש עוד קצת...
הרמתי קצת
מעל הירך...
|
מלבוש
חלקו שקוף
חלקו שמוט
מלטף הגוף
|
גדולה תעשייתו של אלוה
שם במרום..
|
ומושיט יד ונוגע
מלטף לחי
ורוכן ונוגע
בשפתיים לחות
וטועם דבש אהבה
|
עת ישבתי
ומבטי תהה
אם יבוא
וידע אותי
הלילה...
|
הבטתי מימיני ומשמאלי
וראיתי גאווה גדולה
זקופה
מישירה מבט
אל על...
|
התהלכתי כה גלויה
לא נסתר מאומה
הפשלתי שרוול של סוד
נגלה לעינו
|
יום אחד
יום של חג
יתאחדו כל צבעי העולם
בליל של צבעים ירקדו
|
עם אחד
מערכת יחסי
קרירים...
עם השני
קצת מחויכים
|
יישרתי קו עם אלהים
תפילה של שחרית
חייכתי לכולם
עשיתי מעשים טובים...
|
כבלים סופם
ש י ק ר ע ו....
|
אך מכתביו מספרים
שכישופי טובים
בכל העולם...
מצא אושרו
ש ם....
|
וגשם שוטף
מזרים נחלים
וקוצפים המים
ורוגשים השמים
אפורים
|
אחזתי בו
לא הרפתי
באושר
עת פתחתי הדלת
חייך לעברי
|
כשאסף תומתי
ונגע בתוכי
ידעתי שליבו
מעודן...
|
כשאספתי מבטו
לתוך עיני
ראיתי געש של ים
רועם כמטח
של זיקוקין...
|
כשהבטתי בחלון פנימה...
ראיתי...
|
כשהוא נכנס אתמול
מתחת לשמיכה...
|
כשירח ממעל
שלח מילה גסה
וחייך חיוך זימה
הבטתי הצידה...
לא יכולתי להישיר מבט...
|
התגלגלתי מעליו
נשקתי לשפתיו...
בקצב מטורף
הטריף את חושיו..
|
כשאהיה גדולה
רציתי להיות זונה
|
לא פחדתי מדממת המוות
אך הייתי מבועתת מפעימת השכול
|
בשתי אהבתך
ג'ינס וחולצה...
לבשתי אהבתך
השמלה השחורה
הקטנה
|
עמדתי מולו
הורדתי חולצה...
פתחתי רוכסן של שמלה
קטנה ושחורה....
|
אל נא תלך אהובי
חכה עוד רגע קט...
לא אשפיע...
לא אדמיע
|
נגעתי בו
לא הגיב
לא אמר
לא חייך
לא זע....
|
כל אבן גילתה לי
גילי
כל שביל סיפר ילדותי
|
עמד לו מנהיג
ובידו השרביט
זכרו לו חסד נעוריו
ורוממוהו מעל לכולם...
|
מגע זכרי
בתוך תוכי...
מגע של תאווה
|
אל תמנה
חסרונותי
כך אוכל
לפשוט עצמי
מולך...
|
רק ליטף ואחז
לא הרפה
לא עזב
מיצה עד תום
אהבהבים..
|
שורות שורות
אני קוראת..
עיתון...
עוד אחד
מת....
|
והשאירני בדד
מול ים של מבטים
מול עוצמת הרחמים
שאף אחד לא מבין
שאינני זקוקה להם..
|
עת נשענה
האהבה על כתף
שמוטה
נטויה
לא רצויה
כמעט אבדה...
|
בלובן ענן
נשבעתי
אבנה לך ארמון
צריחים לא יהיו
רק אבנים טובות..
|
התהלכתי בבדידות
ואהבתי תחושה
של לבד...
|
|
|
הו פינקי, אני
אותך מעריץ
הואל בטובך מעט
כריזמה להשפריץ
מי יתנני
פרופסור ירמי בן
יהודה
שראה הילתך, ולו
בשגגה
מי יתנני גרביך,
או קצה מעילך
מי יתנני טמפון
בכוס אחותך
פינקי, הו
פינקי, חרוט
בהסטוריה
מקווה שהבהרתי
לך מהי
"אירוניה"
זוזו לסטרי,
פילולוג |
|
