|
"זה לא המוות שמפחיד אותי, זה החיים שמפחידים אותי
עד מוות" (אנני לנוקס)
כמו ג'אנקית של פרקי זמן
של עצמי
ושל לבד
|
אחרי שנולדת
לא נתנו לך שם
חשבנו שיבוא עם הזמן
ולא בא
|
תביטי בדריכות ובשתיקה בעיניים
תשנני את המשתקף בהן כמו תלמידה מצטיינת
|
פעם הייתי
נותנת לאנשים
אחרים לראות
|
|
|
אף אחד לא אמר
שכשעצוב צריך
לבכות, לעיתים
עצב הוא הצעד
הגדול ביותר
שאדם יכול
לעשות, גם אם
זאת רק תקופה
קצרה. |
|
