|
 124651523
נולד בשנת 1987
(היה צריך להיוולד בשנת 1587).
מתגורר בעיר (כפר\ישוב\מושב) יבנה שבישראל
(היה צריך לגור באירופה.. במקום מושלג).
מחזיק באמונות של אהבה נצחית ללא גבולות,
ועושה הכל כדי לקיים את האמונה הזאת
(חבל ששאר העולם לא..).
אך זאת האמונה היחידה בה הוא מחזיק - אתאיסט (!).
ואל תנסו לשייך אותו לאמונה\דת\גזע\עם\מדינה או
בכלל.
תודה.
רגליים דקיקות מטפסות על וילון האמבטיה.
אני מאבד שורה או שתיים בכתבה שקראתי אינספור פעמים.
|
קול טיפות המים הזולגות מטה ממרזב חלוד, בעלות צליל מתכתי, קר,
מהדהד בתוך הראש שלי כמו דפיקות קורנס אשר משאירות את חותמן על
הסדן.
הטיפות מופיעות מעלי, ממבט על.
|
כל בוקר אני תוהה האם כדאי לחזור אל המיטה או שמא עלי לסתום
כבר את החור בתקרה?
|
בקצב מסחרר נעים הם עד למכבשי הדפוס.
|
a cloud with a funny shape
|
From time to time I wish that someone will cut those strings
for me, and will set me free.
Free... I can only imagine...
|
בין כל אותם סכינים ישנו סכין אחד ומיוחד במינו.
|
דמעה אחר דמעה זולגות מעיני.
לחיי רטובות וסמוקות.
|
אני עדיין תוהה, עדיין חי ברחוב שמעולם לא ניתן לו שם. ולכן
השם היחיד שמופיע בו הוא שמי, שמופיע באותיות גדולות וברורות
על שלט מתכתי, שלעתים חורק ומשאיר אותי ער לילות ארוכים.
|
first shot with new camera
|
אל הארכיון האישי (3 יצירות מאורכבות)
|
|
בבה"ד אחד,
בנשקייה, בדידות
אלוהים. יש
עמדות שמירה
יותר טקטיות
בבסיס הזה, אבל
בכ"ז מצאו לנכון
לדפוק צוער
אומלל בנשקייה.
לא משנה, מה
שמשנה זה שיש שם
ימבה כתובות על
הקירות ומדי פעם
את הציור
האוקייז'ונלי של
הבחורה הערומה
שצייר איזה
מאונן. ובשמירה
אחת, הייתי
משועמם פחד,
לקחתי טוש
והלבשתי את כל
הבחורות. הא הא
הא! הלאה
המאוננים!
- סג"מ פסיכי |
|
