|
פנים. לילה. דירה גג במנהטן
הוא יושב על הכסא השחור, כשידיו המטונפות על
המקלדת.
הסריח אותה בזיעתו, לכלך אותה בדם, הדם
הוא לא שלו.
חברה שלו שוכבת שרועה לצידו מתה.
כשהוא צריך לכתוב את התסריט לסדרה שבה הוא עובד.
יש לו כסף, אבל לא מספיק כדי להתפטר.
הוא שונא את כולם, והוא לא יודע מה לכתוב אל המסך
הריק
שמהבהב מולו. הוא לוקח שאכטה מהסיגריה, שותה קצת
וויסקי
וכותב את הכותרת לתסריט: "רחוב סומסום. פרק 109".
מוזיקה. נקודה. זה החיים שלי במילה אחת.
מאז שהיתי בן 13 ולבר מצווה קיבלתי, כמתנה, את הדיסק אלקטרה של
הדורס. התמכרתי.
התמכרתי לליטוף של הגיטרות, לעוצמה של המילים. לבלדות החזקות.
למוזיקה טובה.
|
כל זה לא עוזר, אני דוחה את זה, מנסה איכשהו למנוע את הבלתי
נמנע. רבקה צריכה לחזור, לאן היא הלכה בכלל? אני חייב לספר
לה.אני פשוט אגיד לה את זה: "רבקה אני אוהב את מאיה, ואני רוצה
שנתגרש"
|
בשלב מסוים התחלתי לחשוב שזה כבר שם. היא כל הזמן הסתכלה אליי,
דיברה איתי, פלירטטה איתי בקטנות ונגעה בי באקראי. אמרתי
לעצמי, יש לה אחלה גוף, נראה לי שנלך על זה. הערב הגיע וראיתי
אותה יוצאת מהפאב, יצאתי אחריה. היא בדיוק הדליקה סיגריה.
החלפנו שתי מילים...
|
אני זוכר, פעם, בשכונה שלי גר הילד עם השם משפחה הכי ארוך
בעולם. בנציגנדרבנד. יכול להיות שיש שמות משפחה יותר ארוכים
בעולם, אבל באותו קיץ, לפני כיתה א', השכונה שלי הייתה העולם
כולו
|
לחבר הכי טוב שלי קוראים גילי. הוא מת.
אתה אף פעם לא חושב שהוא ימות, מי לעזאזל חושב שהחבר שלו הולך
למות? זה חלק מתיסמונת "לי זה אף פעם לא יקרה".
|
הם התהלכו ברחוב, ונראו רגילים, כמו כולם. אנשים פסחו עליהם
בלי לדעת שמלאכי המוות מסתובבים ברחוב, אחד מהם אפילו לועס
מסטיק.
|
אני המשכתי לשטוף את הפנים בעצם לא הפסקתי מהרגע שראיתי את
ג'וש יוצא מהביתנים שבשירותים. הוא גרם לי להזיע בלי להפסיק
והלב שלי דפק שכל מה שעשיתי היה לשטוף את הפנים שוב ושוב
בתקווה שבאחד הפעמים שבהם אני אפתח את העיניים ג'וש יעלם.
|
מה שהיה ריק מתוכן,
נשאר ריק מתוכן.
|
זהו סיפור מצמרר על ילד בן 8
שלא קיבל חינוך ממש טוב...
כי הוא אנס את אביו
|
יהודים רצים בחושך
הם נתקעים בעמודים
|
הוא מביט בה שם רוקדת.
במרכז הרחבה, לבדה.
היא כל כך יפה, הוא רוצה לגשת.
אבל זה לא ילך, הוא יודע כבר.
זה קרה כל כך הרבה פעמים בעבר.
|
פנחס כהן,נער יהודי, נכנס לחדר והמוזיקה משתתקת כולם מביטים
בפנחס
פנחס
שלום חברה! שמי פנחס כהן והייתי רוצה לאצטרף לארגון
הניאו-נאצי-רצחני שלכם (מחייך)
|
שי מתעורר משפשף את עיניו ורואה את מלאך המוות מולו.
שי: מי אתה?
מלאך המוות:(מביט על עצמו ועל החרמש שלו ואז עונה בציניות) נחש
|
|
|
עודד אמר להרים
ידיים. לא
הרימו. ירה בהם,
המנייאק. לא
להאמין.
לא,לא ציפי, G. |
|
