|
הוא החל ללכת ולפתע ראה דמות תמירה של נערה עוברת בין השיחים,
והוא זיהה את ביתו, הוא קרא בשמה והיא הסתובבה אליו, מתבוננת
בו בזלזול, כי בשהותה עם הזקנה למדה להעריך אנשים לפי לבושם
ומראם בלבד
|
כך עמדתי שם, כאשר סומק מציף את לחיי החיוורות (איי לונה שלי!
כמה זמן שלקח לי להפוך ללבנה כמוך!) ושילה נעמדה על ידי , מחקה
בלעג את העמידה הזקופה שלי, דבר שגרם להן להתפוצץ מחדש מרוב
צחוק.
לפתע כמה בני אדם לבושים כציידים החלו לעשות את דרכם אלינו,
אחיותיי עדי
|
ירד מהעץ שרף בכמויות מסחריות, הוא היה עדיין דביק - כמו דם
בשלבים הראשונים של ההתייבשות שלו
|
מרישיה מאז ומעולם פחדה מפניי מקומות גדולים וצפופים, לא הפריע
לה להיכנס לתוך ארגז קטן וחשוך לבדה, אבל כאשר היא הייתה במקום
גדול וצפוף, אז היא הייתה מתחילה ממש להיחנק, כנראה מכיוון
שהיא הייתה נמוכה מדיי, איך שהוא כל השאר נראו לה גבוהים יותר,
מפחידים יותר
|
"זה על זה שפיתת את אחותי!" הוא זעק "וזה על מה שעשיתי לאבא
שלי!"
|
אילו הילדה הייתה מבוגרת היא הייתה מפסיקה לצעוד ממזמן,
למבוגרים אין אמון בנעליים.
|
לא נותר לי כמעט אוויר לנשום מרוב הסרחון, התחלתי לחרחר, והוא
- צוחק צוחק... ומתקרב אליי יותר ויותר עד שאני מגששת אחריי
הידית, איזו פדיחה, לברוח דווקא כאשר אמרתי שאני אצליח...
|
וסינדרלה שוב מתחילה לצחוק בטרוף, יש לה סכין ביד
|
אני לא רוצה להפוך לאחד מהם... לא... אני לא רוצה, לא רוצה!
|
וכעת לא אצטרך לחוש כל רגשות סבל, אובדן וייאוש ואף לא צער או
שמחה ואהבה
|
"אני מריונטה שנועדה לעשות מעשים בזכות עצמה"
|
וכעת נשארה
רק להשלים את העבודה
ומי אוהב דברים לא גמורים
|
|
|
כיף כיף כיף!
אני אוהב
לשפשף!
כן, כאילו שאני
אודה שאני
כתבתי את
הסלוגן! |
|
