|
 176359866 Annabel
מרינה, נולדה ב-1 למאי 1985 באודסה הנמצאית
באוקראינה. בגיל 5 יחד עם הוריה עלתה לארץ והשתלבה
בה. כבר מגיל צעיר עסקה באומנויות למינהם כגון ציור
ופיסול וכמובן אהבתה הגדולה ביותר- הכתיבה. למרות
שאת רוב יצירותיה שמרה למגירה, זכתה להערכה רבה
ממוריה בבתי הספר ובגיל 9 פורסם שירה הראשון. מאז
מרינה המשיכה לכתוב, כאן תוכלו לקרוא מספר
מיצירותיה.
עוד מעט יעלה הבוקר,
אך פניך עוד חיוורים.
כל-כך שקטים
כל-כך שלווים,
|
צלילי הצחוק מפותחים למדי,
הפוכים מצלילי מציאות האתמול.
ואני מתמכרת לסם הפנימי
כל פעם מחדש.
|
היי אתה שם למעלה!
תיתן עוד סטירה, תעלים עוד סימן.
רואה אתה? רואה הכל? רואה אותה?
|
השמים מדממים למען פגרים עזובים,
נשמות צדיקים מרקדות.
מי אלוהי אדונך?
|
ואותו חיוך לא ישכח-
שפעם אהבה.
ואותו חיוך לא יחזור-
כי פעם אהבה.
|
וכך נגמר הקיץ,
בצער וגאווה הרוסה
מפנה מקומו לרוח הקרה.
האם זהו סוף תקופה?
|
יש לנו עולם שנחרב לאיטו
וכל מה שהשארת זאת שלכת,
בדידות ויגון מתרפקים בין זרועותיך.
|
מבעד לשקט בוכה הרוח,
מיללת מכאב על פצעיה.
דואכת לאיטה ושוכחת
את הכאב שלי.
|
האהבה מתה מזמן,
רק סריטה שנשארה במודעות.
|
בלגימה ממך נפרדת
לנצח חברי היקר,
אך הנצח כה רחוק
ואני עדיין כאן.
|
יש חלומות שהם מהלומה
למה שקראנו פעם נפש.
|
סלחתי על מכות קודמות,
הסיפור ידוע מזמן.
עם ילדתי ברחת, נבל!
כשהזזתי את עיני מכאן.
|
לו, הסיפור שלך עצוב.
על המזח מצאתי אותך,
אי שם מאחורי הסיבוב.
משכת אותי פנימה
עם שימלת מיני קצרה, שיער מקורזל.
דרשת בשטרות את מה שכבר מזמן נפל.
|
רק עוד פעם אחת! היא מתפללת.
"אל תיתן לי ללכת לפני שאספיק!"
אך הסוף מתקרב, המועד נקבע.
|
השינה התפרקה מחלום בלהות,
אותו אחד שהיה עליך.
דמות רכרוכית התגלתה בדממה,
מתהפכת מתחת למיטתי.
|
עיניי נעצמות וגופך מתמהמה,
לוחש לי סודות שלעולם לא אשמע.
ורק אחזיק בליבך הדומע,
אמכור בדם את נשמתך.
|
|
|
שלום שלום שלום
שלום שלום שלום
שלום שלום שלום
שלום שלום שלום
שלום שלום שלום
שלום שלום שלום
מה שלא הולך
בכוח, הולך עם
ניג'וסים
שלום שלום שלום
שלום שלום שלום
שלום שלום שלום
שלום.... |
|
