|
 176359866 Annabel
מרינה, נולדה ב-1 למאי 1985 באודסה הנמצאית
באוקראינה. בגיל 5 יחד עם הוריה עלתה לארץ והשתלבה
בה. כבר מגיל צעיר עסקה באומנויות למינהם כגון ציור
ופיסול וכמובן אהבתה הגדולה ביותר- הכתיבה. למרות
שאת רוב יצירותיה שמרה למגירה, זכתה להערכה רבה
ממוריה בבתי הספר ובגיל 9 פורסם שירה הראשון. מאז
מרינה המשיכה לכתוב, כאן תוכלו לקרוא מספר
מיצירותיה.
עוד מעט יעלה הבוקר,
אך פניך עוד חיוורים.
כל-כך שקטים
כל-כך שלווים,
|
צלילי הצחוק מפותחים למדי,
הפוכים מצלילי מציאות האתמול.
ואני מתמכרת לסם הפנימי
כל פעם מחדש.
|
היי אתה שם למעלה!
תיתן עוד סטירה, תעלים עוד סימן.
רואה אתה? רואה הכל? רואה אותה?
|
השמים מדממים למען פגרים עזובים,
נשמות צדיקים מרקדות.
מי אלוהי אדונך?
|
ואותו חיוך לא ישכח-
שפעם אהבה.
ואותו חיוך לא יחזור-
כי פעם אהבה.
|
וכך נגמר הקיץ,
בצער וגאווה הרוסה
מפנה מקומו לרוח הקרה.
האם זהו סוף תקופה?
|
יש לנו עולם שנחרב לאיטו
וכל מה שהשארת זאת שלכת,
בדידות ויגון מתרפקים בין זרועותיך.
|
מבעד לשקט בוכה הרוח,
מיללת מכאב על פצעיה.
דואכת לאיטה ושוכחת
את הכאב שלי.
|
האהבה מתה מזמן,
רק סריטה שנשארה במודעות.
|
בלגימה ממך נפרדת
לנצח חברי היקר,
אך הנצח כה רחוק
ואני עדיין כאן.
|
יש חלומות שהם מהלומה
למה שקראנו פעם נפש.
|
סלחתי על מכות קודמות,
הסיפור ידוע מזמן.
עם ילדתי ברחת, נבל!
כשהזזתי את עיני מכאן.
|
לו, הסיפור שלך עצוב.
על המזח מצאתי אותך,
אי שם מאחורי הסיבוב.
משכת אותי פנימה
עם שימלת מיני קצרה, שיער מקורזל.
דרשת בשטרות את מה שכבר מזמן נפל.
|
רק עוד פעם אחת! היא מתפללת.
"אל תיתן לי ללכת לפני שאספיק!"
אך הסוף מתקרב, המועד נקבע.
|
השינה התפרקה מחלום בלהות,
אותו אחד שהיה עליך.
דמות רכרוכית התגלתה בדממה,
מתהפכת מתחת למיטתי.
|
עיניי נעצמות וגופך מתמהמה,
לוחש לי סודות שלעולם לא אשמע.
ורק אחזיק בליבך הדומע,
אמכור בדם את נשמתך.
|
|
|
"בהתחלה חשבתי,
'טוב, זה רק
סלוגן אחד. רק
אחד לא יעשה
נזק.' אבל אחרי
הסלוגן האחרון
הם אמרו לי: 'מה
דעתך? רוצה עוד
אחד?' אז חשבתי
'בטח, זה רק עוד
סלוגן אחד...'
אבל הם המשיכו,
עוד ועוד
ועוד!!!"
מתוך: "איך
התמכרתי
לסלוגנים". |
|
