|
מרינה נולדה בקייב שבאוקראינה ב-1983 ועלתה לארץ
הקודש ב-1989.נחתה ישירות לחיפה ואחרי שרות מלא בצבא
ההגנה טסה במחלקה ראשונה לתל אביב.למדה פיתוח קול
בזמנה הפנוי ואולי נראה אותה בקרוב על במה...
למה לא להיות אופטימי
אם השמש זורחת כל יום
למרוח חיוך גדול על הפנים
ולצאת לרחוב מאושר.
למה לא להיות אופטימי
אם כולם מדברים על שלום
להניף ת'אגודל למעלה
ולחצות את הכביש בבטחון.
|
אני לוחש לו או שהוא לי
מנסה לגעת בו או שהוא בי
אני חודר דרכו או שהוא דרכי
נעלם בתוכו או שהוא בתוכי
|
בלי תקווה בלי בושה
בלי חלום בלי אימה
בלי אסור בלי מותר
בלי עתיד בלי מחר
|
זעק אז ליבי ורצתי אליך
לשמוע צחוקך הנישא בשדות
בין שני ההרים ישבנו לנוח
העזתי לומר לך שכך אהבתיך.
|
וזה לא כ"כ חם כמו שחושבים
אולי רק קצת שורף
אנשים אומרים לי שלשם אני שייך
כנראה שהם צודקים.
|
נושבות רוחות הצער
פוסעות רגלי קברן
סותרות כפות ידיים
לאבל המותר
|
הייתי רוצה לחשוב על מה שאני רוצה להגיד
ולהגיד את מה שהייתי רוצה לחשוב
הייתי רוצה לחשוב שאני יכולה לשנות הכל
אפילו את המחשבות.
|
בכמה מילים אפשר להתנצל
בכמה מובנים אפשר לסלוח
בכמה דמעות צריך לומר
את מה שנוטים לשכוח
|
מתחלק על עורך החלק כשיכור
מתמלא זיעה קרה בכל מקום
מתפעל מיופייך אולי בפעם האחרונה
מתנשף נושק מתעורר מחלום.
|
חבל להתיש את עצמך יום יום כשבעצם כבר גילית שאין למה
חבל להנות מכל רגע כשבעצם אין לך תחושת זמן.
עצוב לבכות על דברים שפספסת אם אין לך על מה להצטער
עצוב לשאוף לדברים משמעותיים אם אתה בעצמך חסר חשיבות.
|
אפשר לקרוא אותה במבט.
מבט שלה כמובן. אני חושב שהיא מזינה את עצמה מהיופי החיצוני או
מהאישור החברתי, מהיחס החם של הבית. אפשר לומר שהיא גדלה עם
כפית של כסף בפה ואני החרא בטעם דיאט מסטיק שעל הכפית.
|
|
|
החתול הרג את
הסקרנות.
אודיסאוס-דובר
חתולי הבמה. |
|
