מי אתה?
צוחק מתוך מנגינות לאורך הלילה...
נעלם בין הצללים,
ובחלל בין כוכבים
מאיר.
כמו שמן זך
נוסך אל תוך הלב.

במדבר רוקד
על גבעות החול
מן האופל בוהק
כירח עגול...
מושך בידי אל נווה ריגושים
ליד העץ
נושרים
ומתלפפים...
אינסוף פרפרים נוסקים מעלה.

גווני הפנינה של הערב
צובעים השמיים,
משאלות צועדות בשבילי המים.
צורמות...
ושוקעות
מנביטות שאגה.

בני-אדם אהבה ני-אדם. דברים שמרגשים אותי נורא, שחודרים את לבי עם סיכה חדה בעדינות מושלמת הם בני-אדם. בני-אדם מדהימים. חד-פעמיים. זרים מוחלטים שמתיישבים בתוכי, בלבי, במוחי, כאילו כל עצב ושריר ועצם בי עוצב עבורם. במידתם. כאילו הם רק ירדו למכולת וחזרו. הקירבה הבלתי נתפס

בוקר אקוורל בוקר אקוורל... השמיים גבוהים באותה המידה... ובערב יוקדות עינייך בשדות לבי. אינספור ויכוחים