|
 121726126
חלק אמרו שהיא מוזרה, חלקם אמרו שהיא מגניבה, חלק גם
אמרו ממוצעת לגמרי, וחלקם לא מכירים אותה(עדיין).
נולדה רחוק מישראל... חיה כאן. בינתיים מוצאת את
עניינה ביצירות אומנותיות, מוזיקה ואנשים שאוהבים
לקרוא את השטויות שלה. היא גם חושבת שהרעיון- לכתוב
על עצמה בגוף שלישי לגמרי מוזר בשבילה...
בקיצור אנשים- תקראו ספרים, תראו טלויזיה ותאהבו את
החיים!
תהנו מהאתר..
היי. אתחיל את הסיפור שלי בציון שמי. אני מל. אימא שלי קראה לי
מלאני, למרות שהיא יודעת שאני שונאת את השם הזה.
גדלתי בחור נידח בניו יורק, המקום הזה נקרא הוילה של אימא שלי.
|
"זהו 'חדר החיים' שלי", אמרה אנדריאה. "הכדור הגדול הזה הוא
שער לחיים מקבילים, אצל כל אחד זה שונה. זה מין חלום מציאותי-
מדומה, שם את יכולה לחיות איך שבא לך
|
ראיתי רוחות, שהתעופפו בצומת, היו שם זומבים, היו שם אנשים
מאבן... חשבתי שאלה הן הרוחות הרעות שאליהן הייתי אמורה
להתחזות...
|
"אלה הם השומרים, כל פעם שמישהו בא לטירה הם מתפרצים עליו, הם
לא יכולים לעשות שום דבר רע. מי שמכיר אותם לא מפחד, אבל מי
שלא פשוט נבהל ובורח מהטירה מבלי לטרוח להסתכל אחורה."
|
"איפה כולם?"
"הם לא יבואו היום, זהו יום שלי ושלך"
"מה קרה לך? למה את ככה?" שאלתי. התחלתי לדאוג למען האמת.
"אתמול בלילה חלמתי שתולים אותי, ומסביבי מסתובבות רוחות,
שלדים מעופפים, מומיות, וראיתי המון דם!"
"אלה סיוטים, הם יעברו" ניסיתי להסתיר את ידיעתי על
|
"בואי נשחק משחק קטן, אם אני מנצח אני לוקח את החברה הקטנה
שלך" הסתובבתי לאחור וראיתי את אליס מוחזקת על ידי הרוחות,"
ואם אני אנצח אתה לא תראה יותר את העולם הזה"
"או... קשוחה, אני אוהב מתמודדים קשוחים"
|
"הפעם זה הקרב שלי ושלך" אמר.
נזכרתי באבן בזמן, כשהונפתי אחורה. הוצאתי אותה- היא התחילה
לזהור, כיוונתי אותה על ארתור והוא נפגע, אבל התאושש ופגע בי
חזרה. הפגיעה שלו כאבה מאוד, התרגזתי ולהפתעתי שאגתי שאגה,
עכשיו היינו שווים בכוחותינו.
|
|
|
תמיד תזכרו:
אפילו איינשטיין
לא התקבל בהתחלה
לאוניברסיטה
שהוא רצה |
|
