|
הסופר הוא הרוח מאחורי היצירה. אף פעם לא התחברתי
לזה. הסופר כותב והרוח של היצירה נמצאת בראשם של
הקוראים. לכן הסופרת הנ"ל החליטה לפרסם את יצירותיה.
זה שהן יושבות במגירה (הוירטואלית) ומעלות אבק
(וירטואלי) לא יעזור לאף אחד (לי). תקראו ותהנו (אבל
לא חייבים).
Do you remember the smell of the sweet watermelon on a
summer day? Do you remember the tingle it runs through you
body, the craving for that first sweet bite into the red
flesh of the fruit? The pure juice that runs down your
throat and revives your body
|
"מי אתה?"
"אני אלוהים."
"לא מאמינה לך, אם היית אלוהים הייתה צריכה להיות לך גלימה
לבנה ארוכה וזקן אפור."
"איך את יודעת שאין לי גלימה בבית?"
"אם אין עליך גלימה, אז איך אני אמורה לדעת שאתה אלוהים?"
"את לא. את צריכה להאמין."
|
ראש העיר בכובעו המסוגנן דיבר על אחריות ומחויבות, על עתידם
המזהיר ועל עתידו של הכפר. הוא נתן לכל אחד מהם את את החרב ואת
הסיכה בצורת האגוז, המסמלת את אחדותם בפני הכפר ואת המסע
שעליהם לעבור. כל התושבים עמדו וצפו במחזה מקווים להצלחתם,
לפעמים דומעים משמחה והתר
|
בפעם הראשונה שהוא ראה חבר טוב נהרג הוא לא יצא מהמיטה
שבועיים, אחר כך זה הפך לשגרה.
|
לילה. אורות העיר הרחוקים מרצדים על החלונות של רבי הקומות
הסמוכים. בין הבניינים עוברים פסי רכבת, מופרעים מפעם לפעם על
ידי אורות של רציפים, שבכל אחד מהם עומדים אנשים, דחוקים זה
לצד זה, מחכים בחוסר סבלנות לאורות הבאים מרחוק.
|
בנימין שוורץ היה אדם קטן, לא בולט, בלי השכלה גבוהה ולא
מצטיין בשום דבר באופן מיוחד. בעצם, הוא הצטיין בלשבת ליד חוף
הים וליהנות מחום השמש, אבל העיר ההררית לא נתנה לו את האפשרות
הזו. העיר ההררית הייתה מלאה בגשם ובשלוליות והשמש לא נראתה
מבעד למעטה העננים.
|
הכדור שוכב על השטיח, לא חושב על מה שיכול לקרות לו עוד רגע,
שניים, שלושה. לא מרגיש את הרגעים. כל זה נצח. אני עכשיו ומחר
ואתמול. אני תמיד ואני אף פעם. הכל חי אצלי בראש. ואני על כן
לא חיה.
|
זה קרה בדיוק לפני עשרים שנה. בבית מלא אבק, בדלי סיגריות
ובקבוקים ריקים. נפגשו שלושה אנשים, לא קשורים למראה, והחליטו
את ההחלטה שתניע את העולם מאותו יום ואילך.
|
דשא. השמש הצהובה מאירה את הירוק מסביב. היא יושבת לצידי,
מביטה לתוך עיני. יפיפיה בשערה הערמוני הפזור ועיניה הירוקות
כמו הים. אני שוכבת לצידה, תומכת את ראשי בידי. שמלתה הלבנה
פרושה על ברכיה וידיה מונחות על חצאיתה ברוך
|
החייל קירב את האקדח לרקתו של האסיר. הם עמדו מול מסך שהראה מה
שהתרחש בחדר הקטן.
"תסתכל!", ציווה החייל, "תסתכל עליה, בשביל זה באת לפה? בשביל
זה?". האסיר לא ענה. דמעה זלגה מעינו הגדולה.
"אז מה?", חקר החייל, "לא תנסה לעשות דבר?"
|
רעש היריות מזכיר את מכונת הכתיבה הישנה של סבא. הן מהדהדות
ברחבי הראש ולא נותנות מקום לשום דבר אחר. ככה גם מכונת
הכתיבה.
|
דשא ירוק ויפה מכסה את האדמה הקרה של תחילת החורף. הקרקע שותה
בצמאון את הגשמים הראשונים, מתמלאת מים ונפתחת לחיים המתפתחים
בתוכה. נפתחת לפרחים, לעצים ולזוחלים הקטנים שיוצאים ממחבואם
לאחר הגשמים.
|
ושרה היא
בעתידו
כליה והתכלות
ככל אדם
|
Forgive them
For they can
|
I want to go
to a place with colour
|
A full moon hangs over the city
|
תן לי את קולך
כולך
ואת השאר עזוב
הקול כולו
|
He walked like an angel
His feet in the sky
Hovering stranger with eyes full of danger
Whirlwind and chaos and a stern wish to die
|
As kings arise
He rose to fall
The cliff
Too high to climb
|
What songs have you written
You beautiful sinner
To lovers long gone
In the cold?
|
Passions
Of Hate draw me closer
To love
|
Winter winds are blowing sweetly
Raising sleepers from their nest
|
Awaking the senses of men
And letting the sun lead the way
|
Come in the room
Look out the window
The flowers are blooming
Summer has come
To the garden
|
שיצרתי
עולם חלומות
בהקיץ הניצן
|
גם לא כאלה סתם
השכל של הרגש נעלם
וכל מה שנשאר זה העיניים
|
קופסה סגורה בתוך ימים של אושר
שוכבת ומחכה היא ליומה
|
ושכל זה יהיה כמה שיותר תאטרלי
הקהל בא לראות רגשות
|
הדרך פרושה
הנלך יקירי
לשקיעה הבאה
שתטבול בימים
בפיצוץ
|
במחוזות בהם הנפש מפרפרת
הולכת ונשמרת לנפשה
מתוך תהום בה רוח מהדהדת
עולה שם לפסגות הלחימה
|
בלגימות מדודות וזרת מורמת
עיניים בורקות ולשון מתגלגלת
הקהל מקשקש, מתמזג מבקר
חוזר ואומר ואומר וחוזר
|
ונצעד אל אבדן
קומתנו זקופה
מבטנו מורם לו אל על
|
אומר לי בואי
וכשאגיע
אין דבר, אין דבר
|
תנסו לא לשים יותר מדי מלח.
זה כואב בפצעים
|
עשן סיגריה מיתמר בין ערפילי השחר
האש האדומה בוערת בקצה
|
Come to me slender and beautiful. Dressed in white, your
golden hair spread over your shoulders.
|
אל הארכיון האישי (11 יצירות מאורכבות)
|
אם סוף העולם
הוא עוד 10
דקות, אני אמות
בתולה-יש
מתנדבים? |
|