[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








מריה יודשקין

אל היוצרים המוערכים על ידי מריה יודשקיןאל היוצרים המעריכים את מריה יודשקין
הסופר הוא הרוח מאחורי היצירה. אף פעם לא התחברתי
לזה. הסופר כותב והרוח של היצירה נמצאת בראשם של
הקוראים. לכן הסופרת הנ"ל החליטה לפרסם את יצירותיה.
זה שהן יושבות במגירה (הוירטואלית) ומעלות אבק
(וירטואלי) לא יעזור לאף אחד (לי). תקראו ותהנו (אבל
לא חייבים).




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
Do you remember the smell of the sweet watermelon on a
summer day? Do you remember the tingle it runs through you
body, the craving for that first sweet bite into the red
flesh of the fruit? The pure juice that runs down your
throat and revives your body

"מי אתה?"
"אני אלוהים."
"לא מאמינה לך, אם היית אלוהים הייתה צריכה להיות לך גלימה
לבנה ארוכה וזקן אפור."
"איך את יודעת שאין לי גלימה בבית?"
"אם אין עליך גלימה, אז איך אני אמורה לדעת שאתה אלוהים?"
"את לא. את צריכה להאמין."

אגדה
ראש העיר בכובעו המסוגנן דיבר על אחריות ומחויבות, על עתידם
המזהיר ועל עתידו של הכפר. הוא נתן לכל אחד מהם את את החרב ואת
הסיכה בצורת האגוז, המסמלת את אחדותם בפני הכפר ואת המסע
שעליהם לעבור. כל התושבים עמדו וצפו במחזה מקווים להצלחתם,
לפעמים דומעים משמחה והתר

אמונה
בפעם הראשונה שהוא ראה חבר טוב נהרג הוא לא יצא מהמיטה
שבועיים, אחר כך זה הפך לשגרה.

לילה. אורות העיר הרחוקים מרצדים על החלונות של רבי הקומות
הסמוכים. בין הבניינים עוברים פסי רכבת, מופרעים מפעם לפעם על
ידי אורות של רציפים, שבכל אחד מהם עומדים אנשים, דחוקים זה
לצד זה, מחכים בחוסר סבלנות לאורות הבאים מרחוק.

אורבני
בנימין שוורץ היה אדם קטן, לא בולט, בלי השכלה גבוהה ולא
מצטיין בשום דבר באופן מיוחד. בעצם, הוא הצטיין בלשבת ליד חוף
הים וליהנות מחום השמש, אבל העיר ההררית לא נתנה לו את האפשרות
הזו. העיר ההררית הייתה מלאה בגשם ובשלוליות והשמש לא נראתה
מבעד למעטה העננים.

אמונה
הכדור שוכב על השטיח, לא חושב על מה שיכול לקרות לו עוד רגע,
שניים, שלושה. לא מרגיש את הרגעים. כל זה נצח. אני עכשיו ומחר
ואתמול. אני תמיד ואני אף פעם. הכל חי אצלי בראש. ואני על כן
לא חיה.

זה קרה בדיוק לפני עשרים שנה. בבית מלא אבק, בדלי סיגריות
ובקבוקים ריקים. נפגשו שלושה אנשים, לא קשורים למראה, והחליטו
את ההחלטה שתניע את העולם מאותו יום ואילך.

דשא. השמש הצהובה מאירה את הירוק מסביב. היא יושבת לצידי,
מביטה לתוך עיני. יפיפיה בשערה הערמוני הפזור ועיניה הירוקות
כמו הים. אני שוכבת לצידה, תומכת את ראשי בידי. שמלתה הלבנה
פרושה על ברכיה וידיה מונחות על חצאיתה ברוך

זוגיות
החייל קירב את האקדח לרקתו של האסיר. הם עמדו מול מסך שהראה מה
שהתרחש בחדר הקטן.
"תסתכל!", ציווה החייל, "תסתכל עליה, בשביל זה באת לפה? בשביל
זה?". האסיר לא ענה. דמעה זלגה מעינו הגדולה.
"אז מה?", חקר החייל, "לא תנסה לעשות דבר?"

רעש היריות מזכיר את מכונת הכתיבה הישנה של סבא. הן מהדהדות
ברחבי הראש ולא נותנות מקום לשום דבר אחר. ככה גם מכונת
הכתיבה.

דשא ירוק ויפה מכסה את האדמה הקרה של תחילת החורף. הקרקע שותה
בצמאון את הגשמים הראשונים, מתמלאת מים ונפתחת לחיים המתפתחים
בתוכה. נפתחת לפרחים, לעצים ולזוחלים הקטנים שיוצאים ממחבואם
לאחר הגשמים.


לרשימת יצירות השירה החדשות
בנפש בהירה
אתן מנוח

ושרה היא
בעתידו
כליה והתכלות
ככל אדם

Forgive them
For they can

אינטרוספקטיבי
I want to go
to a place with colour

A full moon hangs over the city

ארוטי
ערומה.
בזרועותיך.

תן לי את קולך
כולך
ואת השאר עזוב
הקול כולו

אהבה
He walked like an angel
His feet in the sky
Hovering stranger with eyes full of danger
Whirlwind and chaos and a stern wish to die

As kings arise
He rose to fall
The cliff
Too high to climb

What songs have you written
You beautiful sinner
To lovers long gone
In the cold?

Passions
Of Hate draw me closer
To love

Winter winds are blowing sweetly
Raising sleepers from their nest

Awaking the senses of men
And letting the sun lead the way

Come in the room
Look out the window
The flowers are blooming
Summer has come
To the garden

שיצרתי
עולם חלומות
בהקיץ הניצן

גם לא כאלה סתם
השכל של הרגש נעלם
וכל מה שנשאר זה העיניים

קופסה סגורה בתוך ימים של אושר
שוכבת ומחכה היא ליומה

ושכל זה יהיה כמה שיותר תאטרלי
הקהל בא לראות רגשות

אהבה
הדרך פרושה
הנלך יקירי
לשקיעה הבאה
שתטבול בימים
בפיצוץ

אינטרוספקטיבי
במחוזות בהם הנפש מפרפרת
הולכת ונשמרת לנפשה
מתוך תהום בה רוח מהדהדת
עולה שם לפסגות הלחימה

בלגימות מדודות וזרת מורמת
עיניים בורקות ולשון מתגלגלת
הקהל מקשקש, מתמזג מבקר
חוזר ואומר ואומר וחוזר

ונצעד אל אבדן
קומתנו זקופה
מבטנו מורם לו אל על

אומר לי בואי
וכשאגיע
אין דבר, אין דבר

תנסו לא לשים יותר מדי מלח.
זה כואב בפצעים

בדידות
עשן סיגריה מיתמר בין ערפילי השחר
האש האדומה בוערת בקצה

מציאות משתנה
ואנו שורדים

תנו לי
יד חזקה


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
הרהור
Come to me slender and beautiful. Dressed in white, your
golden hair spread over your shoulders.




אל הארכיון האישי (11 יצירות מאורכבות)
"כל הזין -
בגרון"





ציטוטים מאלבום
"חיים שכאלה" על
שלי והחבר שלה -
פרק 12: מקרה לא
נעים בבית
החולים.


תרומה לבמה





יוצר מס' 47110. בבמה מאז 30/1/05 13:16

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות למריה יודשקין
© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה