|
פניו היו חיוורות ולבנות, עיניו היו תכולות-ירוקות כמו הים
בשעות הבוקר, ושיערו היה זהב. הוא היה יפהפה. הוא היה כמו
יצירת אמנות קטנה, שמעולם לא ראו כמוה. הוא היה השלמות, והוא
בא מן הים.
|
הוא היה חדש לעולם, והעולם היה חדש לו. היה זה תינוק-אדם
ראשון, קטן, יפהפה ומושלם, שאף אחד לא שאל כיצד נוצר, ולא היה
צריך לשאול, משום שלא היה זה חשוב.
|
תעזרו לחוט להיקרע,
אז נהיה מלכי כל העולם
וניצור לבד בובות על חוט,
שישחקו חיים.
|
הוא יראה לכם כוכב חדש,
היאחזו בו,
אל תשמטו אותו.
|
דוקטור, חשוב עליי,
כאשר אתה מזריק לתוך עיניי
את החומר הצורב אשר קטל את חבריי
|
אם השמש תשקע במזרח
הכל יהיה מוזר כל כך,
הכל יהיה מוזר כל כך...
|
זבל
נזרק לפח.
לא צריכים אותו כל כך.
לא צריכים אותו כל כך.
|
כשתוהו ובוהו ישרור בעולם
ומצדדיו תהום עמוקה,
כשנדוג רגשות זעקה ושקיקה
מתוך ים של שתיקה עמוקה.
|
הם קבעו לה מחיר לחופש,
גזלו את שאיפת-האוויר האחרונה.
בנו קירות, הפרידו אור וחושך,
בלחיצת-ידם העליונה.
|
אל תרעיש, ילד,
הקשב.
אל תצחק, ילד,
זה לא מצחיק,
שב.
|
|
|
