|
נולדה ב- 1985.
שונאת לכתוב הקדמות, בעיקר על עצמה.
היא כתבה למגרה במשך כמה שנים ולפני זמן לא רב
החליטה לצאת לבמה.
היא מאוד תשמח לביקורת בונה ולתגובות שיסבירו את
הניקוד.
I`m waiting for the wake up call
|
כל כך רציתי להראות לך
את עצמי
|
אצבעות קרות נגעו בעורפי
והרגשתי את מגען הקר בי
|
ואולי לא היו הדברים מעולם
|
ידעתי מההתחלה
ולא אמרתי אף מילה
ידעתי שלא אשתלב
ולא אתאהב
ולא ולא ולא. . .
|
איש לא סיפר לציפורים
על יום השואה
|
אני יושבת אל מול השקיעה
מביטה
ושוקעת יחד איתה
|
לו הייתי יכולה להתרומם ולעוף אל הכוכבים
|
לפעמים אני מרגישה שהחיים עוברים על פני כמו קרעי ערפל, חומקים
מבין האצבעות
|
טיף טף, טיף טף נופלות הטיפות ונוקשות בחלון.
תיק תק, תיק תק, מתקתק השעון ומודד שניות שעוברות.
|
צעירים ויפים אוהב אותם אלוהים.
כשתילים ענוגים של עצי ארזים, כניצני פרחים טרם פריחתם.
|
|
|
ואז, פתאום,
בדיוק בשניה
שהרמתי
ת'תחתונים
והתכוננתי לצאת
החוצה ולחזור
לשיעור, ראיתי
אותו. ממש
מילימטר מתחת
לאף שלי.
מי היה מאמין?!
הסלוגן שלי,
שלי!!! רשום
בטוש אדום חזק,
במשתנות של
ביצפר!!!!
מבחינתי, זהו
שיא השיאים,
הגשמת כל חלומות
ילדותי!!
אנ'לא מאמין.
פשוט לא. |
|
