|
העור שלי נחרך מהאור
אני מתעלם ונוגס ונוגס
|
פני דובים קטונים
למידה של מילה אצל ילד תזזיתית
רעננה
פתיחות של ים
|
ונופלות לי מלים
וכחסר אונים אני מנסה להרימם ולהציב אותם
|
אני מרגיש כל תנודה שלך
ממשב האוויר,
נמלטת כל תחושה לתוך חוסר אונים
ומספרים מתחילים להיספר בעצמם.
|
למה עינייך נסוגות
למה שפתייך נופלות לחשכה-
יסורים...
הם רק הגה.
|
וביצירה יש גם כל רגש האדם מרגיש וכל דאגה
-גאוותו בדור הבא וביצירת חייו
-דאגתו ושלוותו לגבי סופו.
|
ומצמצתי
ורק הצלחתי לראות את קווי
המתאר שלך
|
רסיס זכוכית
רקעת לתוך ליבי
מלאכים.
|
בשמיי האויב צונחים הספינות
ומפרשיהם מלאי החורים.
פתיתי הכפור שירדו עמם, גם הם הפכו
אדומים.
|
חצוצרות
השעול
רעמו
ופניתי
ישר
לתוך שפתייך
|
אין אני לוגם
מתוך חכי-יוצר
|
וישבתי
בחוף בסתיו
רק
כדי לראות עלים, מתים צובעים
|
יד שמאל שלי מרגישה
כל סיב
של הדף הזה
אני מתרפק על הרכות
של הנייר.
|
אל הארכיון האישי (2 יצירות מאורכבות)
|
כן, הבת זונה
עשתה לי ביד כי
אמרה שהיא לא
רוצה שאני אגמור
לה בפה.
אז אמרתי לה
"בסדר... אין
בעיה."
אקיצר, יום אחרי
אני יורד לה.
עושה לה את
הירידה של
החיים.
הכנתי אותה
לכזאת אורגזמה
שהיא הייתה
מתעלפת.
שניה לפני שהיא
גומרת אני קם
ואומר לה:
"מצטער, לא רוצה
שתגמרי לי
בפה..."
- שפן קטן מתנקם |
|