|
העור שלי נחרך מהאור
אני מתעלם ונוגס ונוגס
|
פני דובים קטונים
למידה של מילה אצל ילד תזזיתית
רעננה
פתיחות של ים
|
ונופלות לי מלים
וכחסר אונים אני מנסה להרימם ולהציב אותם
|
אני מרגיש כל תנודה שלך
ממשב האוויר,
נמלטת כל תחושה לתוך חוסר אונים
ומספרים מתחילים להיספר בעצמם.
|
למה עינייך נסוגות
למה שפתייך נופלות לחשכה-
יסורים...
הם רק הגה.
|
וביצירה יש גם כל רגש האדם מרגיש וכל דאגה
-גאוותו בדור הבא וביצירת חייו
-דאגתו ושלוותו לגבי סופו.
|
ומצמצתי
ורק הצלחתי לראות את קווי
המתאר שלך
|
רסיס זכוכית
רקעת לתוך ליבי
מלאכים.
|
בשמיי האויב צונחים הספינות
ומפרשיהם מלאי החורים.
פתיתי הכפור שירדו עמם, גם הם הפכו
אדומים.
|
חצוצרות
השעול
רעמו
ופניתי
ישר
לתוך שפתייך
|
אין אני לוגם
מתוך חכי-יוצר
|
וישבתי
בחוף בסתיו
רק
כדי לראות עלים, מתים צובעים
|
יד שמאל שלי מרגישה
כל סיב
של הדף הזה
אני מתרפק על הרכות
של הנייר.
|
אל הארכיון האישי (2 יצירות מאורכבות)
|
|
הצבע שלי
מתחיל לדהות!
פעם הבאה אני
אעבור לטמבור.
אפרוח ורוד,
שומר על צביונו. |
|
