|
"המציאות היא חלום משעמם", אמר פעם התנין. מאז הוא
מנסה ליצור לעצמו אחת מעניינת יותר...
השירה היא הגשם. אילתור זול על מילים ותיקות. אימפרוזציות על
כאב וחרדות בסיסיות
|
אני מסריח מעט
הייתי בתוכך כמו
שמעולם לא הייתי בתוכי.
|
שממה רבת הוד
באזי אומר
דילג בסולם מגושם ומוקסם
מפלאי היקום
|
הייתי נותן לך, חותך אותך
מדממת
ממני
|
עוד כשהייתי ילד קטן, המורה תמיד אמרה שזה מעיד על חוסר שלווה
פנימית או משהו כזה; אני לא ידעתי אז על מה היא מדברת או לפחות
אמרתי כך, על הקמילה והכמיהה שמתעתדת לבוא.
|
אני הרגל השלישית מאביס את מפלצתך
עד שתעכלי מה שבדרך כבר אעקל אותך עד לסופך
|
אני הילד הדפוק
הזאב הבודד
אני החור בדלי
|
משסים בך את הכלב מתי שיכולים
משסים בך את הכלב מתי שיכולים
אנשים צעירים מסביבך מתים
|
כבר לא מייצרים יותר כמוך
אני רוצה לירות בך
|
הצליפי בי כאילו אין מחר.
(השמיים הם אינם מנת חלקי אלא מחלת נפשי)
כאילו אין כוכבים מביטים בשמיים
אני עשב שוטה הצליפי בי
|
האהבה היא אבק שריפה
הערפילים הקטנים הם
שמחסלים אותנו לאט לאט.
|
אני ספר שירה ברלינאית עתיק
( אני מוצא עצמי מרגיש בנוח,
יושב על מדפה של האינטלקטואלית הבזויה)
ראיתי הלאה ממך וכפליים
|
ואני מלא בחרטה של עולם סובב סביבי
ואנחנו מחייכים אחד לשני כמו שני זרים
|
האם ניתן להשאיל דמעות
מן האוקיינוס
כיצד שורדים את המוות
והאם אוכל למכור את כאבי
|
אפור של אירופה יצרתי עולם קופא על דלתך
מנוזל וחולם
|
קטן וקטן
מתמכר לספלים תואמים
נוחת ויורד וחולם על פנים
|
אני שונא בקרים אבל משהו בם
מרגיע אותי, הידיעה שקיימים אנשים.
|
אל הארכיון האישי (11 יצירות מאורכבות)
|
|
"אחי, אתה לא
רואה שאני שומע
שיר עכשיו ?" |
|
