|
1987
יצא למסעו ברחבי מוחו
וחזר בלי הרבה תשובות.
נדפק לו השכל וכעת
הכתיבה היא ברז רגשות
מפצחת גרעינים ורואה כדורגל ארגנטינאי
|
אולי הסמים, אולי באמת העולם אכזר.
אבל אפשר עליו,
רק בכוח ועם בעיטות למוח.
אולי
|
עשיתי שגרם לך לעזוב אותי ויותר גרוע, להפסיק לאהוב אותי.
אוהב אותי?
או לא אוהב אותי?
|
אורית, אני לא יודע מה עובר עליי, אני נשבר בלעדייך. אני מגיע
הביתה אחרי חזרות מפרכות ואני בא למקרר להוציא משהו לאכול,
ובסוף אני מוצא את עצמי מדבר עם יהב בטלפון, עם בקבוק בירה חמה
כמו שתן ופסטה לא מוכנה, ומנסה לנחם אותו שלפני 20 דקות נודע
לו שאחותו נהרגה בת
|
כל מה שנתתי, לקחת. וכל מה שהבאת לי, החזרתי.
רק כדי שתהיי מרוצה, כי אני כבר לא אהיה פה.
אז רצית לכבוש את העולם ולהשיג את החופש בידיים, אבל אני עדיין
לא מבין איך ילדה בת 20 יכולה לבקש כל כך הרבה דברים ממני,
ובכלל מכל העולם.
|
אני רוצה להיות איתה כל כך וזה משגע אותי, שאני לא יכול.
קנס.
|
כל כך הרבה שאלות שפוגעות, כאילו חצים ננעצו לי בתוך הלב, אבל
אני יודע שאת אומרת את זה מתוך תמימות, בגלל שאת באמת לא
מבינה.
|
"מה?!?!? היא הייתה באותו כפר?!?", "כן... אני מצטער..." אני
לי הפקיד במעין אדישות שכזו. אני כבר לא ידעתי מה אני הולך
לעשות עם עצמי. החלטתי שאני נוסע לכפר כדי לבדוק מה קרה שם ואם
שרון שם. ברגע שיצאתי החוצה לקחתי מונית ואמרתי לנהג: "טייק מי
טו דה וויליג'".
|
|
|
אלכוהול זה
טוב.אלכוהול זה
טוב.אלכוהול זה
טוב.אלכוהול זה
טוב.אלכוהול זה
טוב? |
|
