|
 163979658 maor el macho
מאור נולד ב1987, מתגורר היום בהוד השרון
קמתי, לקחתי סכין וקילפתי לעצמי את הפנים
|
אני לא יודע למה היא התאהבה בי, אבל זאת הייתה הבחירה שלה, של
נטלי. אבל אני מצידי, אני מאוהב בכלל בעינב, סיפור לא נורמלי,
בכלל לא רציתי להיות חבר של נטלי מהתחלה.
|
במקום אחד, רחוק מפה חיה לה נסיכה יפהפייה.
במקום לא רחוק מהארמון שבה גרה הנסיכה, במקום נידח, בוצני
וחשוך מראה, גר לו ליצן החצר המכוער והמפלצתי.
|
הילד המוזר מכיתה ז' היה מאוהב במלכת הכיתה, היא לא ידעה, אף
אחד לא ידע.
|
"דניאל, דניאל!" צעקה רינת, "מה קרה?" עניתי בבהלה. "עם מי
התנשקת אתמול?" שאלה במתיקות, רינת ילדה בת 11, אבל היא מאוד
מתעניינת ביחסים של בינו לבינה, אני חושב שזה בגלל הטלנובלות
שהיא רואה כל הזמן. "מה אכפת לך?" עניתי בקול מגעיל, "היא חברה
שלך?" המשיכה להתעקש
|
את אפרת הכרתי אז שהייתי בן 4, למעשה גדלנו ביחד, ממש ככה.
|
"הן היו שתי הבנות הכי יפות שראיתי בחיי, אני נשבע" אני מתחיל.
אני לא זוכר מתי הייתי כל כך מרוכז כדי להיזכר, אבל אפילו
שעברו משהו כמו 10-11 שעות אני זוכר במדויק כל פרט ופרט.
|
"תאסוף אותי מחר ב-10 וחצי."
|
היא הייתה יפה, כל כך יפה. הוא היה מביט בה שעות על גבי שעות,
יופייה הרס אותו, שבר את ליבו הקט. חוץ מ"שלום, מה נשמע?" קצר,
היא לא דיברה איתו, אבל זה לא הפריע לו, רק לראות אותה ולו
לרגע קט. כבכל בוקר בדרכה לעבודה הוא הביט בהה בה בעיניים
המומות ועצובות, ובליל
|
אני פותח את הדלת, והיא ניצבת מולי במלוא יופייה כמו שתמיד
רציתי לראות אותה (אני חושב), שני טל, אהובת לבי
|
היא אמרה לי: "לוק, לוקי שלי, אני תמיד תמיד אהבתי אותך, חבל
שאתה לא מרגיש כלפיי אותו דבר" נשקה לי וחזרה לביתה ממש לפני
שסגרה את הדלת צעקתי לה "שני!" היא פתחה את הדלת "מה?" אמרה
בציפיה "תראי, אני לא מרגיש כלפייך אותו דבר, אבל אני מבטיח לך
את תמצאי מישהו יות
|
את רוצה רק לבכות
למות, להשרף, להשבר לרסיסים
נחשב לגן עדן בשבילך
ואת חושבת על גיהנום אחר.
|
אין לי כבר כוח לסבול
אין לי כבר כוח לכאוב
אין לי כוח לאהוב
|
אני רוצה לאהוב אותך חלש, לאט
אני רוצה לשנות את המצב, עכשיו
מחפש את האהבה בין שפתייך, בעינייך
ואת מוצאת דרכים לברוח, לשכוח
|
והעולם עומד מלכת בינינו
והאנשים נעצרים מולנו
האהבה שלנו זה היתרון
הרגש שלנו זה הניצחון
|
וככה זה התחיל
סיפור כל כך מלא בכאב
שרק מלשמוע אותו נשבר הלב
אנשים נופלים וקמים
|
ואת אומרת, החופש קרב ובא
ואת רוצה רק להמשיך ולאהוב
והחופש מגיע ואומר צא לחפש אותה
ואני מבין, ואני מודע לזה ש...
אני כבר לא ילד
|
הצילו אותי! לא מפסיקים לרצוח ולהכאיב לי פה.
|
לא מסתכל לשום כיוון
לא רוצה להרחיב בדיבור
לא מסתכל לאחור
|
כל השכול שהיה בי
כל הכאב שנגמר לי
כל השמחה שעכשיו נוצרת
כל האהבה שעכשיו בוערת
|
נמאס לי לבכות עליכם
נמאס לי לפחד מכם
רוצה לקום על הרגליים ורק לצאת מזה
|
אני עומד פה, ואת כל כך רחוקה
משהו זוחל לי בעור, ממש כמו תולעת
זה כל כך דוחה, להיות אני
|
זהו שיר סליחה
שאני לא חזק
זהו שיר סליחה
שאני לא בן אדם
|
הייתי תלמיד כמו כל התלמידים בכיתה שלי, לא היה חסר לי כלום
ולא דרשתי משהו, אז נכון שיש לחלק דברים שלי אין.
|
שלום, להתראות, ביי, היה נעים להכיר אותך (או שלא?) שיהיה מה
שיהיה איתך, אני זרוק פה, בגללך, כן, כן, בגללך. קשה להאמין,
נכון? למה עשית לי את זה? כי אהבתי אותך? כי רציתי שיהיה לנו
טוב?
למה זרקת אותי ככה? מה עשיתי לך?
|
אני כותב עכשיו את הסיפור הזה, ומעצבן, כועס על עצמי בטירוף,
איך רדפתי אחרייך, איך חיכיתי לראות אותך כל יום חמישי, איך
עשיתי מעצמי אידיוט, איך הכאבתי ככה לעצמי. את היית הדבר שהכי
אהבתי, אבל את בחרת בו, ולא בי.
|
אל הארכיון האישי (4 יצירות מאורכבות)
|
|
קונפוציוס
אומר:
מחטים הן לא
דוקרות עד שלא
נוגעים בהן. |
|
