[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








עכשיו אני כבר לא כותב
כל כך הרבה כמו פעם.
הלב כבר כואב הרבה פחות מפעם,
אבל גם זה בא והולך...
עכשיו אני חיי חיים אחרים.

תהנו...
אגב ממליץ על:
המלחמה בנינו
על העיוורון
הים בענייך
הדרך שהלכתי לבד
דמעות של כאב
קולות
ההרגשה שבאה איתך
האהבה שלא הייתה
את יודעת




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
היפרדות
התחלנו ללכת והגענו לשלב שחייבים להחליף נעלים. את לא הפסקת
לבכות אמרת שזה לא יכול לקרות, אנחנו כמו זוג כפפות שמחממות,
אבל אני התעקשתי, אולי בטיפשות, אולי לא. את זה אני יודע
עכשיו,
אני לבשתי ת'זוג החדש שלי ואת את שלך הרגשתי כל כך נוח ונכון
והתחלתי ללכת

אהבה נכזבת
היא רוצה לצרוח אבל אסור...
היא רוצה לעשות משהו עם עצמה.
היא כבר לא יכלה לשכב שם לידו עם המחשבות האלו.
היא ניגשה למטבח כדי למצוא פרי.
היא לקחה גויבה והתחילה לחזור לכיוון החדר.

אהבה נכזבת
למחרת הוא הולך לעיר,
קונה לו ודקה,
חושב אולי זה ישכיח תדיכאון,
היא תמיד נמצאת בעיר,
כניראה עוד סיבה למה הוא בחר דווקא ללכת לשם ולא למושבה.

אימה
הוא יושב לו שם במרומי הגבעה,
מסתכל על כל האנשים הקטנים והשמחים בבוז מר.
הוא מנסה להתעלם,
אבל הוא רואה אותה,
הוא תמיד יראה אותה,
היא תמיד הייתה יפה כל כך,


לרשימת יצירות השירה החדשות
אני רוצה שיהיה לך טוב,
אני רוצה שהוא יגרום לך אושר כמו שאת מספרת,
אלוהי הכוכבים הבא לך לשתות את דמו,
קצת סמיך אבל מתוק וזך

אכזבה
You are like a fantasy that
will never come true.

מצב
אני מקווה שגם את מרגישה כבר יותר טוב,
אני שמח, אבל עצוב,
אני מבין עכשיו למה התכוונת,
כניראה צדקת שוב.

עצב
לפעמים מטר ממך נראה כמו אלף,
לפעמים דקה מפגישה איתך נראית כמו נצח.

הרהור
אתמול רציתי אותך,
אתמול ראיתי אותך,
וכשראיתי אותך נרגעתי,
כבר לא היה לי געגוע בלב.

רומנטיקה
הירח מאיר על פניכם,
ואת דרככם מברכות הצדפים הזוהרות
באורו האפור של הירח.
פניה שלוות ומתרשמות,
כאשר על פניך נעטה חיוך שמחה
ממראה השלוו.

ייסורים
למה אני שואל בקול סדוק?
למה?
את עונה לי בחיוך לועג ומבט חצי מרחם,

געגוע
חושב עליך המון,
לא מפסיק להסתכל בעבר שלנו.
רואה אותנו מאושרים,
זה פשוט היה כל כך יפה ,
כמו חלום.

הרהור
שוב פעם לכתוב מה שאני מרגיש,
אי אפשר להעביר מחשבות ורגשות לדף לבן עם קווים שחורים,
דיו וחלקיקים.

הרהור
הנה עונת הבכי הגיעה סוף סוף.
העונה שייחלתה ושמחת כל כך לבואה,
ועכשיו אתה בוכה מבפנים ואף אחד לא מבין אותך.

ייסורים
והדמעה האחרונה היא דמעה של דיכאון,
דיכאון שאומרת לי לעשות את זה כבר,
לעבור לעולם שלי לתמיד ולא לחזור.

לפעמים
אני תוהה
אם אי פעם
תחזרי.
אומר לעצמי
שלכל בור יש
למטה
אור.
בחלומות
את תמיד חוזרת.
אומרת שאת תמיד
אוהבת.

יחסים
חזרתי הביתה היום ,
זה הייתה חרא של הרגשה...
אולי בגלל חצי בקבוק טקילה ששתיתי בגללך
או אולי זה בגלל שהקאתי את כל מה שאכלתי כל חייי
או פשוט זאת ההרגשה הרגילה שבאה עם זה שאני רואה אותך.

אני אוהב את הים בעינייך
אני אוהב את יובל המים שזורם ממנו
והאיילה שרצה סביבו שותה לרוויה,
בזכות הים הזה היא
חיה.

קינה
ממעמקים קראתיך אלי בתפילה עזה,
ובערה נפשי כסנה.
תימורי אור האירו את הבוקר,
כי היום נצא למלחמה

הומור
ראית אותי המון.
הייתי איתך אפילו ברגעים הקשים ביותר.
כאשר אני כולי מוקף קוצים, סבך, סלעים וזיעה.
צורב רק מלראות אותך.
יפה להפליא.

עצב
הכאב שלך מזכיר לי
את העיניים הבוערות שלי,
אדומות,
סובלות.

אמונה
היה לי חלום ובו את התכוונת למה שאמרת.
את רצית אותי כידיד,
לא אמרת את המילים האלו שהיו חשובות לי כל כך רק בשביל
להיפטר ממני לעוד נצח.

זכרונות
חשבתי עלייך הלילה,
ראיתי את אדוות דמעותיך במים,
ואוושת שיערך ברוח

קצרצר
רוב טיפות המזל מפספסות אותך,
אך כאשר טיפה אחת פוגעת בך אתה משתוקק לעוד.

יחסים
אני יושב וחושב,
וחושב ויושב איך זה היגיוני?
איפה ההגיון שבדבר?
אך לבסוף הבנתי
אין הגיון.

עצב
אני לא יכול לראות אותך יותר,
אני כבר לא מרגיש כלום,
לא את הכאב ממך,
לא את השמחה מהחיים.

אכזבה
עיניי נעצמות אך דבר לא השתנה מלבד זה שאת עכשיו כאן לידי
מחייכת, חיוך שמח וברור,
מהחיוך המדהים הזה יוצאות השיניים הלבנות, הבוהקות האלה.
שיערך גולש,חום כצבע האדמה,
כל כך טהור ויפה.

כעס
כמו נשים מוכות.
הנשים חוזרות בסוף,
אם זה בגלל הפחד ואם זה בגלל שהן חושבות שהן אוהבות את החלאה.

כמיהה
בוכה מבפנים ושואל את עצמי,
למה אז לא נישקתי אותך כשיכולתי אבל לא יכולתי.

קצרצר
אני, היא.
היא, היא.

אפילו החכמים אמרו שהיא הזדמנות מיוחדת,
גם יפות וגם חכמות כבר אין הרבה
היא בלונדינית וזה מעורר ספקות
אבל... מה זה משנה

אכזבה
אני באמת מצטער שזה צריך להסתיים ככה,
אבל פשוט נמאס לי לרדוף אחריך

אני בוהה בענייך השחורות,
אטומות אבל עמוקות עד כדי כך שאפשר לטבוע בהן.
כל כך יפות, עם ניצוצות.

ייסורים
אפפוני חבלי מוות, ומצרי שאול מצאוני, צרה ויגון אמצע ובשמך
אקרא,
והכית בי בשוטים ועקרבים,
ורצעת את שפתי במרצע והעברת חוט בחורים,
קשרת את החוט

כמיהה
חיבקתי אותך,
חיכינו,
הסתכלנו על השמש,
קיווינו שהשמש תחמם אותנו
אבל את נשפת עליה וקיררת אותה,

ייסורים
במוח אני שומע שיר שמתנגן לי כבר כמה ימים.
באוזניים אני שומע קולות של המוני ילדים קטנים מדברים
וצוחקים.
בלב אני שומע אותך אומרת לי כל כך הרבה מילים קשות.

הרהור
שלוש המילים הללו שכל כך מושכות אותך.
אתה רוצה להגיד אותן בכזאת פשטות לכל אחת שאתה פוגש.
הן כמעט יוצאות לך מהפה לבד,
כל פעם יש אחרת ואתה רוצה להרגיש שהפעם 3 המילים הנכספות האלו
מתאימות.

שכבנו במיטה
מחובקים.
לא ידענו מה אנחנו
רוצים,
פוחדים.


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
היא ואני
מטבעות זהב תשימי על זוג עיני בעודי שוכב על גבי,
לא תשקי למצחי,
מתתי ואמות שוב, ושוב רק כדי שאת
תנשקיני , נשיקה אחת קלה,כמו מים שנשפכים על העור
תקקרי את גופתי החמה.

אמונה
במקום שחור שבו השמש לא תזרח.
אעמוד אעמוד ולא אברח.

זכרונות
כשעצוב לי אני שומע את הים,
מצמיד שתי כוסות ריקות לאוזניי,
עוצם עיניי
ומדמיין שאני שם,
הרוח החכמה נושבת,
מרדימה אותי.

ביקורתי
האהבה שלא הייתה בינינו,
דעכה,
והתמוגגה,
שמתי תשאריות בקופסאת מתכת,
בתוך מגירת נעלי הבית.


לרשימת יצירות הפרגמנט החדשות
היא חייבת להפסיק לחשוב שכולם באמת אוהבים אותה,
מסתכלים עליה ומחייכים בגלל שהיא מצפה לזה מהם.
מה לעשות, הצביעות שולטת כאן.


לרשימת יצירות הצילום החדשות
צבע
אל היצירה




אל הארכיון האישי (17 יצירות מאורכבות)
יום אחד משהוא
יעשה מכל זה
הרבה כסף,
וכשאני אומר
הרבה כסף אני
מדבר על
הרבה...

מינימום עשרים
שקל.


אביה האיום מגלה
את הפוטנציאל
הפיננסי העצום
שחבוי בממלכת
הסלוגנים.


תרומה לבמה





יוצר מס' 22538. בבמה מאז 27/4/03 7:19

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות למאור ההוא
© 1998-2017 זכויות שמורות לבמה חדשה