[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








מני דרבנר
 Smile2life

אל היצירות בבמה האהובות על מני דרבנראל 30 היצירות האהובות שנבחרו לאחרונהאל היוצרים המוערכים על ידי מני דרבנראל היוצרים המעריכים את מני דרבנר
יליד 1975, מונטראל-קנדה, לא דובר צרפתית אך שומע
טוב מאוד את השפה - שנון בגרוש ומנסה את מזלי גם
כאן.




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
אומרים בחודש דצמבר הכי טוב לאהוב,
לאהוב אותה. רק אני אותה-בצורה מוסווה, גם זו אהבה.
לאהוב בדצמבר, אהבת אמת, כמו רומיאו ויוליה
אהבה שאנחנו אותה נשרת.

"יקם איוב ויקרע את מעלו, ויגז את ראשו; ויפל ארצה, וישתחו.
כא ויאמר ערם יצתי מבטן אמי, וערם אשוב שמה... בכל זאת, לא חטא
איוב; ולא נתן תפלה, לאלהים" (איוב א, כ'-כב')

אז אתה הולך על הגבול בין "ידיד" ל-"מחזר" ועוקץ מידי פעם, גם
כשמיותר - אבל הטאקט שלך נשאר מאחור, באיזשהו מקום עזוב על
פסגתו של המירון ונופיו המקסימים.

'ויבאו אל-נח, אל-התבה, שנים שנים מכל-הבשר, אשר-בו רוח חיים.'

אז אתה עושה לטקסט שלו הגהה ובין לבין אתה מתפעל מחדש מהיכולות
המילוליות, שאחיך חשף לפניך היום ואתה מרגיש צורך עז להראות
לאחותך המורה ולאמא - שכבר רוותה נחת מאחיך המוזיקאים אבל לא
ידעה שאחד גם כותב. אתה (שוב) הנביא בשער העיר.

אני כותב לך הכל כדי שתדע, שתדע ותבין לאן אתה תגיע - אם בכלל.
את יודע, לפני שבוע אמא שלך ואני היינו בסרט "תראו מי שמדבר",
והיה שם את הילד הזה שרק נולד, ראה מה קורה בחוץ וביקש לחזור
לרחם. שאלתי את עצמי "למה? זה נורא?", והרגשתי כמו אידיוט.
הרגשתי כמו אידיוט

שמואל ב' פרק א': "[ב א,כו] צר לי עליך, אחי יהונתן, נעמת לי,
מאד; נפלאתה אהבתך לי, מאהבת נשים. [ב א,כז] איך נפלו גבורים,
ויאבדו כלי מלחמה;"


לרשימת יצירות השירה החדשות
לא. איני ראוי באהבתך
זו שייכת למישהו אחר
ליבך שלי אך את אינך.

אהבתי
משולה לאור
הפוצע במחשכי נפשי.

סיכמנו להשתמע ולעצום עין
הבטחנו ליצור יש מאין
התגעגענו אחד לשניה בהבטחות.

פריו של פעמון
אדומה וחמדמדה
שוב תגרום לי לחייך?

כאב
לא טיפה מרה
ולא השפעה רעה.
אך לפעמים,

עצב
זמני זה כאן ועכשיו!
לכן לעולם לא אוהב
אמירה נכונה לרגע בו נאמרה
קליע נכון לרגע בו נורה.

עד שתגיע לפואנטה

שתי הברות סגורות כמו הרגשות
שלי.

יש שמוצאים בי סוטה
חברתי ומצביעים.

נפש תאומה
הינה
נפש טעונה.

אמונה
שימרו ממני מרחק כפי
שאני שומר מרחק מהשבת
אותה אתם שומרים ורומסים אחרים

טוען טענה נכונה בפולמוס מיותר
ומתווכח כאשר צריך לדון

אסיר מספר:
חמש, אחת, שש, אפס,
שש, שש, חמש.
נפל בעת מילוי תפקידו בהגנה על המולדת.

כאב
מציאות.
מציאות עגומה,
נושכת
מציאות שאינה נעימה

הוא נלחם במלחמת האקליפטוסים הגדולה,
בה נחרץ גזעו על ידי אלפי ישראלים.

באמצע החיים
את הכנסת לי מעט
תבונה ואולי גם בינה ודעת

ציפיות של זוגיות
אינן שונות
במהות
מציפיות של כרית

משילות עורן
כנשל נחש

הרהור
האם שמה הוא אסתר, אך עיוותוהו?
האם הייתה היא אישה היכולתי לשכב איתה?

אתה בודד וזו עובדה
אין לך אהבה
אף-פעם לא הייתה.

עדיין טרם
עלית על מטוס
וכבר ליבי בוכה

מה לעזאזל מרגיש אדם, שרק מזה נולד?

את מושכת אותי החוצה מהסיר
ונותנת לרגשותיי
לטפטף מעליי לנייר הספיגה

ברגעים נדירים של שפיות
יחסית
הבנתי כי אין טעם
להכביר במילים.

בת קול מן העבר
חומר לפנטזיה חדשה
בת קול עם צאצא

הרהור
מתי שני הצדדים יבינו שבאלימות לא משיגים כלום?
מתי כבר נתחיל לבנות במקום להרוס?
מתי נבין שהביחד עולה על סכום חלקיו?

שאת מבקשת לך אותי בתור ידיד?
מה דפוק בי? אני

בכדי להבהיר את עצמי
אשאר בשקט:

"למנצח על-הגתית, מזמור לדוד"

נחפש ונשאל ונתעוור ונחקור
ונמצא.

באיזו זכות?

בדידות
אולי הנכונה איחרה את הרכבת
או שמא לא ירדה בתחנה שלי?
אולי הנכונה (כמוני) אינה מתאהבת?
הנכונה.

זכרון, מחשבה, אהבה
מתאחדים לגעגוע.

התאהבתי בך
כמו ממציא שמסתת את הגלגל הראשון מתוך האבן.

אלגוריה
ציפורניים עם חיים משלהן
עושות סקס על הרצפה, כמו בסרט כחול גרוע.

אל המזרח הרחוק - מאוד. משם תבוא הישועה ו...האהבה
בהזמנה.

פרי אהבתי אוכל בטרם נודע כי בא.
ואינו.

היה ורציתי למהר?
אבל את לא.

היא חיבוקית
וזה מספיק
חגית.

נשים,

אינפלציה של
בטחון
עודף

חיבוק אחד
לילה אחד
עם אישה אחת.

"חמוד" הן ממשיכות לכנות אותי
ולי כבר נמאס.

פסל המילים אותו רציתי להקדיש לך
ישאר נקי ולא מבוזבז.

יכולת להיות מונצחת לעד

מתרץ ב-אני גבר מצוי

ואת צינית

דוחה אותי אבל צינית...

הבל פיך הקריר,

מגע אצבעותייך הקרירות

מילותייך הקרירות

כולם סימנים

אני הגדול, אני האדיר.
המחלק לבבות, מפלג עמים, מסית אדם כנגד אדם
אני מאחה קרומי בתולין מבותקים.
אני הקורע אותם מחדש.

בחדר משותף ישבו בן ודוד.
במקום אחר, רחוק, באי רפאים.
'למה?' שאל והאשים הבן. ונשאר הדוד ללא מענה
הרגיש כמתנצל.

בפעם המיליון לא יודע כיצד לנהוג
חששות שחוזרים יום אחרי יום.
עקב לצד אגודל.

עיירה בדרום שקטה וקצת מופנמת

מכילה מראות חוזרים כבסרט.

ילדה שוקולד
את כמו ילדה
בצבע לבן.

ריצדתי.
ריצדתי ימים מול קופסא
מנסה להבין משמעויות
אפילו של החיים.

בני משפחה קרעו קרע על לכתה של האהבה

שלושה ממדים ביצירה.
שלושה מעמדים
ממעל, מתחת, ומבפנים כלפי החוץ.
הכל זווית של תחושה.

לא לחפש אשמים,
לחיות את החיים, את הרגע.

רוצה להכיר אותך
גם במובן התנ"כי

אמונה
ביום בו השתחררתי
מעול האמונה
הכל השתנה

אמר. והוסיף לפני הימלטותו כי ''במין
חיים כאלו, מלאי מין רעיונות ומעשה, מדובר''
ומחשבה שבאה לי בעקבות מעשה, שבעקבות עצה,
אומרת כי מעשה ללא מין כאילו לא נעשה.

טיול בגלבוע

טומן בחובו הפתעות

נעימות

לכוון
שוב
ונמאס

הפסיקו לצודד עליי
לכוון
שוב
ונמאס

מרדכי היהודי היה חולה -
אך לא עוד.
בחצר ביתו לקח את ידו
האצילה

כלמגירה
אלייך
נכנס
ומקפל
דמעותיי
בצער

קצרצר
הסובייקטיביות
מהותית

מחולל החמצן סיים עבודתו
גם את את שלך עשית.

בעיתון שישי, של יום האתמול,
נקרעו דפים
מחייו של בן אל.
בעיתון שישי ויקרא השם,
את עיתונו
לשרתו
ולפתוח עמודיו.
בעיתון שישי, כימי הבריאה,
עשיתי קולאז' ויצרתי אישה.

עמודיו הם שעריו לעולם הרחב,
ראשוני הבריאה
ההדפסה והקריאה.

יודעת ללחוץ על הכפתורים הנכונים
בזמן הלא נכון

בלתי אפשרי - כך סיכמנו
אבל עדיין - יש רצוי ולצערנו קיים גם אותו המצוי...

קצרצר
לחשוב שרדפתי
עצמי
אחריך

הגות
אדם אחד יש
עם רמת ההבנה המתבקשת
יכולת הניתוח הנדרשת

געגוע
אדום, לבן, כחול, אדום
שנאה היא דבר מיותר.

אם לא ניתן יהיה לעצוב -
איך ניתן יהיה לכתוב,
ולספר.

אומרים עליי, כי רב מסכות
אני.
אז מה?!?!

מעגל שלא נסגר
וגם שלא ייסגר
סוגר עליי,
כולא אותי.

ובפענחי את מחוגי השעון:
חיכיתי
לך.

שתי לבנים מחוברת יחד
עם טיח לשלישית ולרביעית
כך עד אין סוף

הלכתי לישון עם מחשבה

טורדנית

נבט בודד סופג את השמש

נבט בודד צמא

למגע

האביר חזר גידם מהקרב
הנסיך חזר פיסח
נשארנו הצפרדעים

הרהור
כה יפה היא
אך לא שלווה.
מאפשרת לנוח. ולהרוות צימאון
במקסמי השווא.

מורים לי לבטל פגישה
איתך

חמישה-עשר באוקטובר

תאריך שיזכר לעד:

'בקרוב תפרסם שיר במסגרת תרגיל חודשי'

קצרצר
אחרי אודישן ועוד אודישן
שעשית לי

לא משאיר הודעה
אין טעם.

חלילה לי מלבכות
אבל הימים עוברים
בחלילה

הרהור
ופעימה נוספת. ואז הכל מתפרץ
שלולית במיטה
שקט של אחרי הסערה.

שבעים פנים יש למילים מתוך הספר הטוב.

אני חושב עלייך, איך כל החורף הזה לא שווה
בלעדייך לצידי תחת שמיכת הפוך

פרי המוציא את הדעת
פרי שפוקח עיניים
לפעמים דווקא חוסר הדת - חוסר דעת

מצב
במלון על גבול שווייץ-צרפת
אני כבר לא פרנקופוב
אלא להפך.

ממתין להתקשר אליה
ופרפר מטיל ביצה אצלי בבטן

נמוגו הברות שהצטרפו למילים
ונגוזו המשפטים שבדרך.

ביקורת
כה מתה עוצמתי,
כה התעייפה

הרהור
כאשר נתבעל ונשתגל
הוא ינוח מהצד ויצפה

היה חיוך
ואבד.
לאן נמוג

לאן נמוג
החיוך?
לאן נגוז?

בדידות
בריק שנוצר,
בואקום שנותר,
או לא.
נוצר
מיצר

יחסים
לרצוח את אפלטון
זו מישאלתו
לקחת נשק או כל כלי זין
ולהרוג...
להרוג את אפלטון

...בסדר...

אהבה
אַגָּדָה הִיא אַגָּדָה;
דִּמְיוֹן שֶׁאֵינוֹ
מֻדְרָךְ.

ברגליים עירומות
כולם שואלים אותך
'אתה בלי נעליים?'

כבר כמה לילות
שאיני מצליח לעצום עין
כמה לילות

דומה את לעיר קדושה,
אליה אני עורגים מן הנכר
מצודד מבטיי לכוונך
וחושק בך.

השיר נמצא בגוף המבקשת
אני חושב לעצמי.
מנסה להתחיל איתך אבל ללא הצלחה.

וראש הסדין בקלפים מכה

מקומות בם שופטים אותך

אלא מתייחסים

ואוהבים (או לא)

משהו משהו וחרוז של חה חה חה

הרהור
מלאך, שהוא שרף
שהוא כרוב שהוא שליח
של אל, אשר לא ממש
קיים.

שלוש עד חמש דקות
בחוץ בקור וברוח
בחמסין

מבקש לנשק.

מותר

אחד
גדול

אהבה
א' בתישרי הביא עימו אהבה
ושנה חדשה.
א' בתישרי סחף אותי צפונה
שנה חדשה אהבה מדהימה.

ממזרח למערב
ומשקיעת השמש אל זריחתה-
עם כיוון זרימת המים ומנגד פעפוע טוב הלב

כאשר יקראו (או לא) עליי קדיש

--בזמן לווייתי-

מי יזכרני?

אז אני לא בשל
לבת-זוג
או שבת-זוג
לא מספיק בשלה
לקבל את כולי

הרהור
דרך ארוכה מתאימה לעם הנצח.
אני את שלי כבר ניצחתי
איני זקוק לדרכים נוספות
בחרתי.

אבקש לא להבין אלא רק לראות.

אימרי לי מילות אהבה
רק כאשר את מתכוונת
או נדמי לעד!

מתתי כתוצאה ממחלה שלא טופלה כראוי - הנשמה שוחררה לה וממתינה
לעבור לגוף הבא


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
אז החברה שלך אומרת שאתה מכניס לה מרפקים בעין

מנסה לתקוף מכל החזיתות האפשריות את החיים ובמקביל להכנס לספר
השיאים על חשיפות גבוהה בצריח

שוב אתה כותב בגוף שלישי ואתה בטוח שזה יעלים מעליך את מכאובי
החיים היפים האלה. החיים באמת יפים - אבל אתה מוצא את עצמך
ממורמר, גלמוד וערירי. אתה לא מפחד למות אבל יש לך ספקות בקשר
לגלגול החיים הנוכחי הזה.

היא לא תחזור אלי. איך אפשר לצפות ממנה לחזור אליי. אלוהים -
אלוהיי, קצת הכוונה אני מבקש, עזרה וקצת נחמה. חברים אומרים לי
לא לחשוב עליה אבל איך אפשר?

לפעמים מחפש אני כתף לפרוק עליה עצבות, נראה כמוצא אך היא
נעלמת. לפעמים נראה כי הכתף היא כתף של אהבה, כתף תומכת אבל
הכתף מכזיבה.

אז את אומרת לי מהצד השני של העולם "אל תתייאש - אל תהיה
עצוב", מנסה לנחם אותי על בדידותי המעושה. ולעזאזל אני אפילו
לא מכיר אותך.

אז נשארו לך כמה קלפים ביד בלי ג'וקר ואיתם אתה צריך לשחק -
וכשיגיע תורך להחליף או להעלות את סכום ההימור

אז אתה מוצא את עצמך כותב שיר אהבה לבחורה שאתה לא מכיר, מתפתה
מחדש להתאהב... הגבול בין פלירטוט להתאהבות טושטש מזמן וגם
ראיית המציאות, כאמת צרופה. אין אמיתות חקוקות בסלע, לא מאמין
בכאלו.

אז ככה מרגיש התקף לב. בגיל עשרים ותשע... אתה לא יכול לחשוב
מרוב כאב, ובו בזמן חושב על שורת פתיחה מוצלחת ליצירה הבאה
שלך, סלאש פיק-אפ ליין להתחלה עם האחות. והאחות הזו כבר מנוסה
בחולים על ערש דווי המציעים לה את לבם, שהחליט לשבות.

אותי מעניין מתי ואיך?

כן. אתה סובל ממחלה שנקראת "ידדת נפוצה", מחלה שבה אתה מכיר
המון המון בנות אבל אף אחת מהן לא רוצה איתך קשר רומנטי, אלא
רק ידידות. גם אלו שנכנסות איתך לקשר רומנטי אח"כ נעזבות כלאחר
שבאו מאחר ואתה לא מסוגל להחזיק קשר אבל בעצם אתה צריך את זה
נפשית - כ

אם יאמר עליי קדיש

שוב נשלחת ידי מחפשת אל קופסת ממחטות הנייר המתרוקנת, נד רועדת
שולפת מלבנית נייר דו-שכבתית ומצמידה לעין, די לתפוס דמעה
מרדנית. עוד אדם אהוב הלך ורק השוכן במרומים יודע לאן.

איבוד העצמי מפחיד אותי יותר מהכל. טרטורים ניתן יהיה לסבול
וגם מסעות, אבל אבדן הריבונות על גופי ולפעמים גם על מצפוני
מפחידים יותר מכל. לא שואף לשלמות צבאית. לא אתפקד כ"תואם
מיתוסים", אבל אתפקד כחייל.

הרהור
חייתי חיים שלמים

גרמת לי להוציא מהפה את מה שידעתי מראש: אני מקדש את הדכאון
והמילים שיוצאות לי במקלדת. גרמת לי להודות במשהו שידעתי
מקודם, אבל חיכיתי שיהיה לי למי להגיד. גערת בי שאני מקבע את
המחשבה ו... צדקת.

מרגיש מנוצל, מרגיש ניצלת אותי להשיג אורגזמה וגם אם לא
"הלכנו

אז מה אם נתן לי אותו אחד בוחן כליות ולב? הפיח נשמה באפי? גרם
לי צער רב? מונע ממני אהבת אישה? מסכסך ביני לבין עצמי? מה
לעזאזל קיבלתי ממנו? איך לעזאזל הנ"ל מחליט מי יזכה לאושר ומי
לא?

היא פותחת את חפיסת הסיגריות ומציינת שזו הסיגריה האחרונה שלה,
ואתה תוהה האם זה רמז לכך שערב מלא שתיקות עומד להסתיים, אז
אתה מסיים מהר את כוס התה החזק שלך ומתלונן על זה שעוגת הגבינה
לא הייתה טעימה...

אני רוצה שתדעי שאני אהיה שם בשבילך, ואני רוצה לדעת שאני
אתעורר מחובק איתך באמצע הלילה, ואת תהיי שם איתי מחובקת מהצד
שלך של המיטה - אני רוצה להעריץ אותך. להסתכל עלייך מתעוררת
בבוקר ולהעריץ אותך.

אני יודע שאת שם, ממתינה לי - אולי מעבר לעיקול או אולי מתחבאת
מאחורי שיח - כמו בסיפור הילדים מיצפטל - אולי אתם סתם התאדת
לך מהחום הנורא שלמדינת ישראל ותתעבי לך מחדש כאשר יגיע החורף.
אולי ואולי ואולי.

אשרי האיש-- אשר לא הלך, בעצת רשעים;
ובדרך חטאים, לא עמד, ובמושב לצים, לא ישב.
כי אם בתורת יהוה, חפצו; ובתורתו יהגה, יומם ולילה.
והיה-- כעץ, שתול על-פלגי-מים:
אשר פריו, יתן בעתו--ועלהו לא-יבול; וכל אשר-יעשה יצליח.
לא-כן הרשעים:

אהבה
אני רוצה אהבה - מה קשה בזה? מה לא ברור - אני רוצה אהבה ולא
מוצא, אני מחפש אהבה ונשאר כהלך במדבר - בודד, גלמוד, ערירי,
צמא למים, צמא לאישה, עורג לאהבה.

הלוואי

אתה עובר רמזור, כיכר, בית ספר, דורס ילד-חתול-זקנה עם הליכון
ואז אתה מבין שהמחשבה הזו, שחשבת כשהדלקת את ה"סמיילמוביל"
שלך, זו תובנה שהייתה צריכה להגיע מזמן.


לרשימת יצירות הפרגמנט החדשות
לא של המשיח

מפמפם את הסיום
בך.
במטבח.

החיים זמניים - הסבל הוא נצחי
סוף יה

יכולת להיות שיר אהבה.
אבל לא ענית לטלפון.

כשקבענו להפגש
בשעה חמש

פעם חייתי
היום חי אבל אחרת.

להירדם ולישון בנחת. סופו של תהליך עיכול.




הייתי בטוח שכל
זה בעצם מתיחה
של הראשון
באפריל
חיכיתי שמישהו
יקפוץ מאיזשהו
מקום ויגיד

סתאאאםםם!


תרומה לבמה





יוצר מס' 15379. בבמה מאז 20/3/04 0:57

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות למני דרבנר
© 1998-2017 זכויות שמורות לבמה חדשה