| 
 
 
 
 
 
 
 | 
 | 
 נמשך לשירת הסירנהבעיצומו של פרק
 שעוד ייכתב באוטוביוגרפיה שלי
 
 | 
 | כל מה שיש כאן זה אנשים שמתרגליםאו כאלה שמדברים לעצמם
 
 | 
 | אמרו לי שהמפה היא לא השטחאבל כמו כלב מרוצים
 כשפותחים לך את השער אתה רץ
 
 | 
 | והזמן נופל כמו קוביות טטריסמשלימות שורה ונעלם
 
 | 
 | ויראה לנו שאנחנו לא משוגעיםאו שיראה לנו שאנחנו טועים
 
 | 
 | למה כל פעם צריך לאבד רגלכדי שנוכל להעריך כמה טוב זה ללכת
 
 | 
 | האחרים כותבים מחדש את המיתוס. 
 | 
 | רואים רק גוש פלסטלינהבמקום אומנות חזותית
 
 | 
 | האפשרויותשהיו יכולות להיות
 
 | 
 | שהכל נצבע שחור אין צורך באמונהאין צורך להתאמץ
 
 | 
 | ואני נסחף ולא מביןרוצה לקרוע את הקונדום הרגשי
 
 | 
 | אם רק היית מתחשב, הייתי מראה לךאיך לא למות מאהבה נכזבת
 
 | 
 | הייתי רוצה לשמח אותךולא במובן הרומנטי
 
 | 
 | יש דבריםשלא רוכבים על אופניים
 
 | 
 | אם תחזור על המנטרה מספיק פעמיםבסוף גם תאמין לעצמך
 
 | 
 | קחי אותיאני הרי שלך מזמן
 תעשי בי מה שתרצי
 
 | 
 | אבל זה לא מפליא בהתחשב באדם שמכר דונמים מהירח
 
 | 
 | מקרין אותך על הקירותהלבנים בחדר שלי
 
 | 
 | הלילה שוב קשה להרדםבגלל מחשבות שנדחקו לסוף התור
 לא מצליחות לעבור אודישן
 
 | 
 | התת מודע שלי מפעיל תחנה פיראטית וכתמים עדיין אפשר לראות באולטרה סגול
 
 | 
 
 
 
 
 | 
        
          | האח הגדול שליגנב את כל
 ההצגה. אף אחד
 לא יודע את זה,
 אבל אני בעצם
 היה זה שאימן את
 אנאקין.
 
 
 אובי טו קנובי
 
 האח של
 |  
 
   
 
 
 
 
 
 |