|
אתם מבינים? בעצם.. הכל התחיל לפני 20 שנה שה"במה"
פתחה לי עמוד אז עוד הייתי בת 34 ומאוד שמחתי שאתר
מוכן סוף סוף לפרסתם תזבל שאני כותבת.
היום ממרום שנותיי המופלגות יש לציין שאני עדיין
כותבת מסריח... אבל זה כבר בעיה שלכם לא? :))
מבינים ? בעצם...? בייייייייייייייייייי
הרחובות בשכונה שלי תמיד היו נורא שקטים ומפחידים בלילה תמיד,
מאז שאני זוכרת את עצמי ילדה קטנה פחדתי ללכת שם.
|
מתחילים עם השש כי הוא הכי נמוך
מקווים שהשחקן מולך לא יהיה לגמרי שפוך.
|
יש לי זכרון,
זכרון קטן בלב
זכרון קטן, זכרון אוהב
זכרון נחמד וחביב...
זכרון שמה שעושה הוא רק להכאיב.
|
שמנה, מגעילה, די לאכול
למה את בולסת סנדוויץ' כה גדול?
|
צריכה אותך כמו סם.
משהו להזריק לוריד.
כשאתה איתי הכל מושלם...
הלכת... הכל נעלם...
|
מתגעגעת אליך... אהובי שנסעת...
הזמן קצר וללכת אתה חייב
אותי מחכה לך בבית הותרת
והזמן עומד לברוח ולא נותן להנות מה"עכשיו".
|
אחרי הכל נשארה האהבה
אהבה לא ממומשת
אהבה כואבת
ריקנות.
|
מוות, הרבה דמעות ואנשים בוכים
אל מלאך המוות צועקים ומוחים.
לוויה, כולם עם כאב, כאב איום
מנסים להאמין שזה הוא רק חלום.
|
|
|
מישהו כבר כתב
את הסלוגן הזה,
אבל החתימה שלו
הייתה מטופשת
והרסה את כל
הקטע.
אני לא הולך
לעשות את אותה
הטעות - גרניום
קטן בגינה של
דודה נחמה. |
|
