|
נפשי
 
ילידת 1953 גרה ברמת גן, מאמינה ביושר, אמון, אהבה,
ורוצה רק טוב לאדם, מדלגת על הרע...משתדלת לדבוק
באנרגיה החיובית שמסביבנו ומעבירה אותה לסובבים.
הם הביטו אחד בעיני השני, מבט אשר בעבר הרטיט את נימי נפשם.
נותר מבט המביע רגש דל ומחשבות המאיימות לפרוץ בכעס רב.
גופו כפוף, פניו חרושות כאב, הליכתו מהוססת, אמונתו מתחזקת.
הביטה בו בחמלה, לא האמינה שזה היה אהוב ליבה.
|
שלובי ידיים
חבוקים בשניים
מביטים בעיניים
|
נתעורר כדי לחיות
לנשום להיות...
לעזאזל המוסכמות...
ננצח את המגבלות...
שלי אתה לעד
שלך אני בלבד...
|
ניגנת במיתרי ליבי
זימרת - למעני
שידרת מסרים - עבורי
|
מבטך חודר ונוקב
שולח חץ לתוככי הלב,
אוחז בידי ברגש
מצמרר גופי חרש...
|
רציתי להפרד ממך
לספר אהבתי אליך
אחזתי בידך ברוך והצמדתי לגופי
ניסיתי להעניק לך מכוחי, מעוצמתי
|
הוי אלוהים... עד מתי
על במותיך חלל...
|
פעימות לב מאיצות
כמהה לרצות
לאחוז, ללטף... לשתות...
|
בחרתי - ממך להתעלם,
לשמוע אותך ולהיעלם,
|
שיר זה נכתב לבני הבכור ברגע מאוד מיוחד.
|
כיסופים הציפו את נפשי
לאחוז בך בני נשמתי
רגע שלא אשכח לעולם עוללי
בן נתנשרתי שהנך שלי...
|
שישי שבת זוחל בעצלתיים
דומה שלא יגמר עוד יומיים...
מחשבות ותחושות נרקמות
כמשדרות לאוזניים רחוקות.
|
געגועים עזים
כמיהה ללא מילים
|
הלב מלא עד גדותיו
כאב עצום חורך דפנותיו
דמעות זולגות מעצמן
כיוצרות צלקות בדרכן.
|
פוסעת בשבילי החיים
מסירה מכשולים
מנפצת זרדים
|
מרוץ חסר מעצורים
מחשבות בטלטולים
רגעים מרגשים
שעות... מבולבלים.
|
קולך מתנגן באוזני
מחלחל, חודר לעצמותי
כמנגינה קסומה
המחסירה מהלב פעימה.
|
ביום בהיר ביתי
שאלה שאלת אותי:
"אימי, מה זה חיים?!"
הותרת אותי ללא מילים
|
רוצה לצעוק
חפצה להתבטא
לפקוח עיניים אטומות
להבהיר לאדם שקשור למוסכמות
|
בדממת הליל המלבלב
מתגנבת בלאט לתוככי הלב
רוח קרירה מצמררת
נפש פצועה מקררת...
|
הלב מלא עד גדותיו
כאב עצום חורך דפנותיו
דמעות זולגות מעצמן
כיוצרות צלקות בדרכן...
|
ידעתי שהפרידה קשה עבורכם
זעקתי... זעקה אילמת
שתקתי... שתיקה רועמת
בכאב ובעצב... הזלתי דמעות
במבט אילם... רציתי לשנות...
גורלות...
|
חיי היו משולבים בחייך
מחשבותיי חיטטו במחשבותיך
רצוני חפץ להיות אתך
גופי היה נכון עבורך.
|
אין ספור מילים
רבבות משפטים
מתרוצצים גלמודים
מבעבעים בודדים
|
מביטה בך
זה אתה במלוא קומתך
המפחיד הכועס
המעניש המקלס.
|
אמרת: רוצה לראות אותך...
עניתי: אבל ?!
אמרת: בלי אבל, בואי וזהו....
היתכן הדבר?
|
בודדה וכואבת לנוכח העובדה
עצובה ומתייסרת בדממה
נאלצת לחדור לפינות אפלות
נוגעת, דומעת עם הזכרונות.
|
מילה כה יפה
שטמונה בה תיקווה ושאיפה
מחד תובעת מלחמה ודם
ומאידך רעות עם בני אדם
|
תחושה מוזרה מבעבעת בתוכי
רגשנות משונה מתגנבת במוחי
לפתע פתאום משאלה כמוסה
מעלה עור וגידים ולובשת צורה.
|
אני מבחינתי ממשיכה הלאה, עוצמתית, מאמינה בעצמי, מודה לאל יום
יום על המתנה שקיבלתי ממנו... את החופש. בעצם מה ששיחרר אותי
מהפחד ממנו זה המחלה שלו... עד כמה שזה נשמע קשה אבל זו
האמת...
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
רק המשוגעים
טועמים את טעם
החיים. |
|
