|
מלוינה הקטנה נולדה בשנת 1986, אולם סיפור חיים
שלמים כבר אחריה...
אחרי ששרדה את השואה, עלתה לארץ ישראל עם רגל אחת
וילדה אחת ושרדה חיים כה קשים. כעת היא נחה לה על
משכבה... בשלום אני מקווה...
בקבר השחור, אוהבת מלוינה לצייר וליצור...
יום אחד פתאום החלה לכתוב...
אחרי זמן ניתוק ממושך בקבר לח ומלוכלך, החליטה
מלוינה הקטנה לחזור לעולם ולעלות את הדברים לעיניי
כולם...
מסיבות בחורות זיונים חיוכים
כל אחד מאיתנו בוחר חיים אחרים
|
זה כל כך מגעיל
התלות בחברה
אני אותה פשוט לא מבינה
|
בשמיים יושב מר מפקד
ההרים הם שלו ואל תתמרד
|
כואב לי בלב שום דבר לא עובד
הציור ממכר הסיגריה גומר
|
המילים לא יוצאות הכל תקוע בפנים
הציור מבטא דברים כה רבים
הרבה אנשים פשוט לא מבינים
|
יושב וצופה בהם מתבונן
ההרים רחוקים כוכבים מחייבים
|
המכתב, אני לא יודעת למי, הכאב, הוא רק שלי.
האהבה, לא איתי, הגשם, מרגיע אותי
|
דחיתי את המוות
עוד קצת, עוד שנייה
לא השפעתי מספיק אמרה הקטנה
|
פתאום יוצאים כל מיני מילים
שבקסם קטן כולם מתחברים
|
דואג לעצמך, י'ילד מגעיל
תעזור לאחרים, יצאת מדהים
|
אני סובלת
כואב לי
מנסה למות
|
אני רוצה... לעוף, להיות כוכב
אני רוצה לעלות את סף הכאב.
|
|
|
אין עליי!
אין עליי!
נו, עכשיו כבר
יש. הלו חבר'ה,
אחד אחד אמרתי!
אפרוח ורוד
בגן החשמל,
שישו ושמחו,
הוא כבר לא
מובטל. |
|
