|
הכותבת כותבת.
ושותה מים ויש לה אף ואוזניים ושמחה ושעשוע.
ילידת 1985, בית חולים וולפסון.
אוזי סיפר לי שהיום בבוקר הייתה לו חברה אבל היא הכירה פרפר
צבעוני
אחד מגבעתיים שהוא הרבה יותר יפה ומעניין ממנו, אז היא זרקה
אותו.
|
כבר מכיתה ז' החברים מסביבי התנסו בסיגריות, בהזדמנויות שונות.
אפילו גרביל, שהיה פריק מחשבים וכל היום דיבר על ג'יגות והארד
דיסק (פעם כתבתי r-disc), היום מעשן סיגריות. ואמא חשדה בי
יותר מ-15 פעמים לפחות.
|
אתמול השמיים בכה כל היום.
הוא היה עצוב כי כל פעם מישהו אחר העליב אותו.
|
רק אמת ותקווה, מרכיבים מנגינה
ואיזו צלילות.
|
אין למי להחזיק את היד,
אין מי שיעבור
מחממת שלווה על כפית כתומה של אור
|
חריקה עמומה
דוחקת את הרגע
מקווה
.
|
קבוצה של בני עשרים
לקחו אותה בכח להרים
הורידו לה את הבגדים
ודחפו לה אצבעות לתחתונים
היא לא רצתה, היא צעקה
הם הפילו אותה לרצפה
|
בגיל שש כולם עטו גופת אריה על הגב
שלי הייתה הגדולה ביותר
הבסתי אותו
לי יש כבוד
אני מלך היער
|
דוחפת את האצבע
להקיא את האשמה
מרוקנת את מה שעתיד
|
יצור לבן גושי שמנמן צמרירי
אוהב
חופשי
|
לא קיבלתי כלבת עקב טעות
גם לא דרך גנים אימהיים
כי מכלבים רדפתי
וזקניהם ליקקתי לתוכי.
|
מה??
קריאה המומה
הבנה מחלחלת לראשי.
הפתעה מוחלטת.
מחכים על המדרכה-
אדם מאבד את חייו.
|
איסטרה משתלט
מפחדת אפילו מלכתוב את המילה.
כמה משמעות יש למילים
|
עצמה ישובה
בפינה תל אביבית
בשמלה מסורתית שבטית צבעונית מסיבתית חפירות
|
הרבה זמן לא כתבתי. כלום.
רק יומן קצת וזה לא מצריך יותר מדי כישורים.
|
אני רוצה לגור איתך באוהל על חוף נווה ים ולהתנשק כל היום בתוך
הים
|
רק כבשה יודעת לקפץ בשדות בעצב אחרי מעשה סדום.
|
והמדריכה מכוערת ומצומקת וגם משעממת ברמות ובראשה היא חושבת על
מה עשתה בחו"ל עם הצרפתי ההוא וכמה עצוב שנגזר עליה לשרת
שנתיים שלמות בלי עינוגיו של הצרפתי סמוק הלחיים
|
גבר קצת בוגר עם שפם קרץ,
ניסה להשתחל לרצועה
כל אחד רוצה שיתפסו אותו חזק
|
השעות עוברות...
לחיי האהבה
דוסון קריק
|
נזכרתי שהלכנו ביחד להרצאה של הרב דניאל משהו שהיה פעם כומר
ועכשיו הוא כבר לא והיה לו המון מה לספר
|
איך יש לה, לשמש כל כך הרבה כח סבל?
כל יום צריכה להתעורר
לזרוח צהובה ותלתלית?
|
אל הארכיון האישי (65 יצירות מאורכבות)
|
|
כמה?!
חמישים
מיליון!!!
(מתוך: "האיידס:
שואת ילדי
אפריקה"). |
|
