|
הוד מלכותה החלה את מסעה המופלא בינואר 1984.
כתינוקת, בכתה רק פעמיים- כשהרופא סטר לה וכשלא
הצליחה להירדם בין 2 ל-4 עקב רעש והמולה סביבה.
את חייה היא מעדיפה לחיות בצורה הטובה ביותר- ללא
חוקים, ומנקודת ראות עיניה כל גרגר חול וכל טיפת מים
בעולם הם מתת אלוה ויש להנות מאותן המתנות.
"העולם הוא מגרש המשחקים שלנו"- זהו הציטוט האהוב
עליה...וכמובן, זו היא גם נקודת המוצא בכתיבתה. כל
הברה שתקראו נוצרה מתוך אהבה והנאה- בתקווה להעניק
את הנ"ל לכם- הקוראים.
אז חייכו ותנו לחייך...:)
מעולם לא כתבתי מכתב כזה. אולי מפני שמעולם לא אהבתי מישהו
בצורה שאני אוהבת אותך; ואולי כי מעולם לא פגשתי אדם, שהצליח,
בלא אף מילה מיותרת, לגרום לי להרגיש בטוחה ומוגנת בקשר שלנו.
|
אני שונא ריח של דם. פשוט שונא! "נוזל החיים"- עלק. לו אלוהים
היה רוצה שזה יהיה נוזל החיים, אני חושב שהוא היה מוסיף לו ריח
טיפה יותר נעים. אבל שיהיה.
|
שעורי המשחק בגיל שש-עשרה השתלמו. רון היה משוכנע שהוא שיחק
אותה, ובגדול. איך אפשר להבין משהו אחר מכל החיוכים, והצחקוקים
מהבדיחות שלו ואפילו המבט המבויש ששלחה אליו בזמן שחיבק אותה
כדי שלא יהיה לה קר?...ברור כשמש שהוא מבין בנשים. רק לא בה.
כמה חבל.
|
היא ישבה מול המסך, והסמן של הוורד קורץ אליה, כאילו מזמין
אותה להתחיל להקליד אותיות. אבל כלום. ריק. נאדה. בימים
האחרונים היא תפסה את עצמה לא מסוגלת להתרכז בשום דבר אחר
מלבדו. איך הוא נכנס לה ללב, לנשמה
|
...תמורת וורד לדייט יש לו חברה די יפה, די חכמה ועם בטחון
עצמי ירוד...
|
לחיצה קלה על הכפתור הכחול, צפצוף עדין, וזהו- הוא בבית. טוב,
לא בדיוק בבית, יש עוד הליכה של חמש דקות עד לבית עצמו.
|
את אומרת "טוב, זהו", רוכנת לעברו, לאט לאט, בוחנת את
הסיטואציה מסביב, טועמת את המתח באוויר, העיניים מתחילות
נעצמות מעצמן, הוא מלקק את השפתיים והנשימה שלו מלטפת לך את
הלחי ואז...
|
...כיוון שמעולם לא בכתה עד לרגע הגורלי ההוא, התפלאה ילדת
החיוכים מעוצמת הפורקן והקטרזיס שחשה...
|
נמאס עליו לשמוע את אותו מבזק חדשות בכל בוקר
|
המכונית דוממת, והוא כולו רפוי בכסא הנהג. הוא בכלל לא התניע,
פשוט היה צריך את המפלט הזה לחשוב. לשתוק בשקט, מבלי שיפריעו
לו.
|
אני חולמת, לפעמים, שאני מאחורי דלת בלתי נראית; לא יכולה
לפתוח אותה, נעולה. אני זועקת, מבקשת שמישהו מעוברי האורח יפתח
לי את המנעול מבחוץ, אבל אף אחד לא יכול - הם לא רואים שיש שם
דלת.
|
המוזיקה בפאב היתה רועשת מדי, אפילו בשביל פאב באלנבי, אבל כל
מה שהיא יכולה להתרכז בו היו השפתיים שלו. הם נעו ונעו, מנסות
להתגבר על מכשול הרעש ולהעביר לה את המסר של הסיפור. גם הסיפור
לא כל כך עניין אותה
|
לא רציתי שתרחמו עליי. אני לא צריכה רחמים.
|
...מוקדש לנטלי- החברה הכי טובה גם כשלא צריך...
|
הוא היה שם...טיפה יותר קרוב מבעבר, כאילו עשה צעד קדימה-
לקראתי...ואולי דמיינתי.
|
דברים שהוא אוהב, לא נמאסים עליו. ואותך, הוא כנראה אוהב.
|
מחבקת את מותניך ונצמדת קרוב קרוב
|
בד"כ אני בחורה אופטימית- אוהבת לצחו, לבלות, משתדלת למצא בכל
דבר את הצד החיובי. ככל הנראה זו הסיבה שחברים לא חסרים לי.
הבעיה עם חברים, זה שאפילו כשמספרים להם הכל- זה בכל זאת לא
הכל.
|
העיניים שלי מצומצמות, שלא תשים לב שאני ערה, ואני מנסה להתרכז
בהילה שלך...
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
כל המלבין פני
חברו ברבים-
כאילו הציל עולם
ומלואו
ר' זוזו לסטרי
הצדיק גומל חסד
לאלפים |
|
