כבר שנתיים שמסרתי את האלוהים שלי, ואני לא מצטערת.
אבל גם לא נהנית מכל העניין.
מזמן הגעתי למסקנה שלהצטער על דברים זו לא הדרך.
אולי באמת צריך ללמוד מטעויות של אחרים, כי החיים קצרים מדי
בשביל להספיק להטעות את כולם.
וכשאני מסתכלת אחורה, מזיזה גלגלים ומנסה להריץ את כל התקופה
הזאת בראש, עברתי כל כך הרבה.
כולנו עוברים כל כך הרבה. ואף אחד לא אמר שזה קל,
אבל למה זה צריך להיות קשה?
למדתי כל כך הרבה על עצמי, על העולם, על אנשים, אז איך זה שאני
עדיין לא יודעת כלום?
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
