|
נולדה ב1986, לומדת מהחיים, מתבגרת מהאנשים סביב
אוהבת....
היא יושבת קצת במשרד, עוזרת לבוס בכמה דברים, מדברת בטלפון עם
קצת יותר מדי פלירטוטים. "הכל אצלי בסדר, לא יכול להיות יותר
מושלם".
|
עוד יום התחיל, הולכת לקיוסק קונה סיגריות, למרות שאין לה כסף
לא תתפשר ותקנה את היקרות ביותר, ממשיכה בענטוזים של התחת, כמה
מבטים, כמה שריקות, הנה התחיל עוד יום, מעורב בקצת רע וקצת
טוב.
|
ראשך כה חסר עליה, הריח עוד מורגש.
באוויר נשארו נגיעות, נשיקות
|
באגם של סימני שאלה
כל אשר נכנס
חוכמתו עולה
|
תקופה של בית ספר, יותר נכון גן
למדתי את הבסיס של כל הבלאגן
של אהבה, של שמחה ואור בחיי
של דמעות משימחה כל רגע בעיני
|
אתה מדהים!!!
אני איתך!!! שים זין העולם!
תהייה עצמך
|
פיטר פן יקר, שאלה לי אלייך
אחרי לא מעט פרטים שאני יודעת עלייך
נותרה בראשי שאלה שלא יוצאת
את הפתרון אליה אני לא מוצאת.
|
אני שמחה ויש לי הכל
אלי לא מראה... נכון...
אבל אני מאושרת תמיד תמיד
ושומרת את האושר לרגע קשה
|
במאה דרכים בחרתי ללכת,
במאה דרכים באותה התקופה
|
האם אתה עצוב? ומתגעגע למעלה
האם אתה צוחק? עלי שם מלמעלה
|
עומדת על הגבעה
ואתה פה לידי
עוברת לה דמעה
פה בצד אפי
|
ואני חושבת איך אהייה בלעדייך
החיים שלי זה אתה!
וכבר פגעו בי לפנייך
אבל אתה?!
|
נפשות אבודות של צעירים רבים
וכולם מחפשים מסתור
|
פעם בגיל 6 כשעוד שיחקתי בבובה
והעולם מושלם, כך הוא הייה
|
ולפעמים אני נזכרת
שאתה לא קיים
|
קשה עלייך לחשוב ולא לבכות
תזכר בכל הדברים שיחד עשינו
אתה ואני
|
באותו לילה שכולנו ישבנו ליד המיטה שלך
הרופא הרי בא, הוא אמר שתחייה
למה הוא שיקר לי?! תגיד לי למה
|
בעינייך, בהם הכל מתברר
מתפורר
|
זה סיפור על ילד
נער טיפש
שזרק את עתידו
למען מה שיש
|
להמשיך בלי להרים אף עין
להמשיך בלי להשאיר שום רמזים
להמשיך בלי להבין
את הגורל של החיים
|
היא ניסתה להגיע למודעות עצמית
בבר רועש כשהיא רושמת על מפית
|
אני חייה בעולם מעורב
שחור עם גוונים של ורוד בהיר
תמימה, חסרת אונים אך עדיין
בעלת כל כך הרבה אושר
|
היא מדממת
והוא נהנה
היא צועקת עצור
והוא לא מתפלא
|
כל כך הרבה היית כשנהיית פתאום
ממלאך שחיפש את גן העדן...
|
אני מעבירה את הזמן בלהסתכל על השמש השוקעת
|
נושמת בשבילך, עוד שאיפה ואני נחנקת.
מעבירה את הכל, עוצמת עיינים, שותקת,
מן פאזל בלב, עוד חתיכה נשברת,
אוהבת אותך, עוד דפיקת לב ואני הולכת.
|
בינתיים מסתובבת, עוד ילדה קטנה
ברחובות היא נואשת, למצוא לה אהבה
ואז יבוא עוד אחד, שליבו נפגע
וינסה הוא לסובב עליה
את מעגל הנקמה
|
זה סיפור על ילד
נער טיפש
שזרק את עתידו
למען מה שיש
|
זה סיפור כל כך אכזר
על משפחה כל כך מושלמת
מבחוץ, מבפנים הכל ממש אחרת
אז בחורף הקר הגעתי לעולם
|
קצב....
עולה, יורד
מרחיק
מתרחק
כה שקט
כה רועש
|
יושבת אני לבד בעולם
חושבת עלייך יותר מכולם
|
וכל כך רציתי שתבין
אני עדיין אוהבת אותך
|
הדם בגופי בוער, מת לצאת
רוצה לחתוך אך עוצרת
|
בין הבדידות לעצב מסתתר לו החיוך
בין הבדידות לשמחה מסתתר לו היגון
|
הכאב כבר לא בליבי, אהובי
הכאב הוא בגופי
תציל אותי
|
אתה היית לצידי תמיד בכל דקה, כעסנו השלמנו
צחקנו, נרגענו, ובכל מצב... תמיד אהבנו
|
עולם שלם נחרב
מאות מלאכים בוכים
כי הידידות שהייתה ביננו
הייתה מהסרטים
|
עבר הרבה זמן מאז שדיברנו,
ונכון שאני מתגעגעת,
וכל רגע חושבת... מעניין מה איתו
אבל את האמת אני יודעת,
|
וכרגיל עשו עלי את אותו התרגיל,
את אותו הדבר המגעיל,
ניצלו אותי, ולי מייד בראש עולה שזה בגלל הגיל.
|
אני בת 15 אני רואה הכל שחור, פסימיות חלילה, אני אופטימית...
אלוהים, איפה הריאלסטיות?! אגב ריאליסטיות איפה אלוהים???
אני הולכת לישון, אני לא סובלת שינה, למה לישון כשבסוף גם ככה
אני אתעורר?
|
כרגע כבר בת 19 כשעולם שלם נפתח לידי אני עדיין חיה את העבר,
עדיין מרגישה את הכאבים והפחדים שעטפו אותי כל פעם מחדש, אני
לא מבינה מי מנסה לעצור בעדי לפתוח דף חדש, רק אני מודיעה
לך... הפעם לא תצליח!!!
|
אפילו נטשו אותי הדמעות
החלומות
האכזבות
|
היום הרי מתחיל בסיגריה, לא ממקלחת, לא מהחדשות ולא מארוחת
בוקר, היום מתחיל מכוס קפה חם וסיגריה, אחח... הרגשה מדהימה
|
הפצעים והשריטות יעברו, אבל צלקות ישארו, תמיד (ובמיוחד זו
שבלב)
|
בפשטות... כולנו ביחד מרכיבים את הדמות
את האי שפיות, או להפך
תלוי איפה את נמצאת...
|
ברגע שילד בן 3 שואל את אביו אם חדשות זה עוד פיגוע
זה גורם לכם להבין שהמצב לא טוב!
|
אני מפחדת, יש בי כוח
כולם סביבי מתים
אותי נוטשים
|
נובמבר, אותה תקופת השנה שבה נולדתי, חודש חשוך וקר
|
אל הארכיון האישי (2 יצירות מאורכבות)
|
|
-כמה פעמים ספרת
עד עשר?
-המון.
-וקרה משהו?
-שום דבר.
ראיון עם הסופר
עד עשר. |
|
