|
 מי זאת ניצבת,ניצבת מנגד... |
היא לא באמת טובעת,היא לא באמת זורחת,והיא גם לא
באמת מלאכית...
כמה טיפשה היא יכולה להיות? פיספסה את זה. חבל, אבל עכשיו כבר
מאוחר מדי. היא הפסיקה לחשוב עליו כל כך הרבה, לדבר עליו בלי
הפסקה, לבהות בו בשיעורים.
|
נגעה בשמים.
זה מה שהם היו אומרים לה. בעצם לא לה, עליה.
אחר כך בסופו של דבר זה היה מגיע אליה בדרכים-לא-דרכים. כאב לה
קצת לשמוע את כל הרכילויות, אבל מה היא כבר יכלה לעשות עם זה?
|
אי אפשר באמת לדעת.
אף אחד לא יוכל לנחש.
|
היא לא אומרת כלום
היא סתם ילדה קטנה.
|
דונט פוש איט, אין מה למהר. זה די מעצבן, כל העניין הזה. זה
נורא נחמד להתחיל, ובדרך כלל, זה אפילו די קל, ככה, משפט פתיחה
קטן או שניים. הבעיה היא מה בא אחר כך. אחרי כל הרגשות החדשים,
ההדלקות של הפעם הראשונה, כל העוצמה מתחילה להיעלם.
|
יכול להיות שגם אני בעצם... עצובה?
עד לא מזמן חשבתי שעצב הוא דבר מריר כזה, לא נחמד בכלל.
אבל אז הם אמרו לי שהוא נורא מתוק, ממלא את כל כולך ואפילו
ממכר לפעמים.
|
היא קמה בפתאומיות.
היא חונכה לעבודה קשה, לחוסר פשרות.
היא ידעה שהיא מוכרחה לעצור את זה.
|
|
|
עם מי צריך לשכב
פה כדי שיאשרו
לי את הסלוגנים? |
|
