|
והיא בכל מקרה ובכל סיכוי, הולכת ישר, בתוך הקיר. נדפק לה
הראש כבר. וזה לא ייצא לעולם. מחשבת ומחשבת שוב ליתר בטחון -
יצא לה 120. כלום. מחר רק 100 היא קובעת לעצמה. הקול מוחא
כפים, ושוב החיוך הזה.
|
היא ילדה קטנה. ילדותית.
כלום היא לא מבינה .
נמאס לי ממנה- כל הזמן הבעיות שלה.
למה היא צריכה להיות קורבן של החברה?
|
|
|
מה השעה? שאל
הרשע.
מה השעה? שאל
הטוב.
מה השעה? שאל
התם.
מה השעה? שאל זה
שאינו יודע
לשאול. |
|
