|
לפני כשנתיים היא הייתה במסיבה ככל המסיבות, מהילדות שכולם
שמים לב אליהן וכולם אוהבים, אבל לא ככה... אלא כידידה.
היא שתתה קצת רקדה קצת ואז שמה לב, שבאותה מסיבה בדיוק יש
אותו, את האחד, דניאל וילמן החמדמד.
|
היה בינינו משהו מיוחד, חברות לא רגילה. עד שהעניינים התחילו
להסתבך, התבגרנו. מגיעים לגיל מסוים שבן ובת לא יכולים סתם
לבלות כל היום ביחד, זה חייב להגיד עליהם משהו. אני ויוני לא
רצינו להתחיל בכל עניין ה"רוצה להיות חבר שלי" אז המשכנו
להתנהג כמו בגיל 7, כשאין
|
לכל תושבי ישראל בעבר, ולכל יהודי יוון.
נכון שמדינתנו נכבשה, ושטחנו הטריטורי אינו עוד. אך נמצא פתרון
חלופי!
ישראל הפכה למדינה וירטואלית, כל המעוניין להיות אזרח, מוזמן
להצטרף, בתנאי שהוא אכן יהודי והוא מעל גיל 17. כתובת המדינה:
www.israel.gov
|
so darling think of me
i'm hoping you'll achive to be
all you dreamed
and even more
|
אותי אי אפשר להבין,
אני מעבר לתפיסה.
זה מרחיק רבים,
אבל משאיר אותי בטוחה.
|
ופתאום זה נגמר,
הלהט, התשוקה, ההנאה...
לא מדברים ואף לא מביטים.
|
ואני מחכה לרגע שלי,
שבו הכל יתבהר, ויהיה לי כיוון.
כי בינתיים, העבר ברע טעון,
ונראה שעתיד כבר אין
|
לא קר ולא חם,
לא התחיל ולא תם.
מחכה לדבר שימריץ
זה מין שקט פנימי. שמלחיץ.
|
מפחדת לחלום, וכבר אין ציפיות...
כמה אפשר עוד לטעות.
|
מחכה לסימן
שיאשר את קיומה.
אך עוצמת עיניה
ונבלעת בעלטה.
|
מאוהבת בפנים שחרוטות במוחי
את כל מה שנאמר, לוקחת איתי
|
נמצאת באמצע. באמצע של כלום.
בין אנשים, ותמיד לבד.
אף אחד לא מבין, וגם לא מנסה.
ואיך אפשר להחזיק מעמד?
|
אבל כבר אין את החשק,
את הספק המתוק
אז עדיין מהססת,
אם להגיד או לשתוק.
|
כולם כל הזמן מתווכחים,
על הכל, כל הזמן.
תביאו נושאים,
ויהיה בלגן.
|
זו לא בדידות,
אבל אין זוגיות.
זה תוקף מדי פעם,
ושוב נעלם.
|
והיא לא תשוב להיות מי שהייתה
הלך לבלי שוב התום בעיניה,
המבט הצוחק הנועל מבטך
החיוך המתוק השובה כל לבב
החיוך שהיא לא זוכרת עכשיו
|
עכשיו גם אני מפחדת לפגוע בך, אתה יודע? אני לא בטוחה מה אני
רוצה, אם אני רוצה שנהיה ביחד או לא, אני מפחדת לאבד אותך ואם
נהיה ביחד, ואני אאבד עניין, אז מה? אז אולי אתה תפגע והדבר
האחרון שאני רוצה, זה לפגוע בך!
|
לכן המלה הכתובה יותר מרגשת ומעמיקה אנשים, כי זה רגש שלא עבר
בסתמיות הקול, זאת הנשמה שכתובה על הדף, האמת הנחבאת ובין
השורות מרגישים את החיים שזועקים החוצה להישמע, לא בצליל או
בהגיה, אלא ברגש נקי.
|
|
|
א. תגיד לי, כמה
יצא אתמול במשחק
?
ב. איזה משחק ?
א. נו, הזה עם
האבא והבן,
כיביתי את הרדיו
בשתיים אפס
לטובת הבן.
ב. עזוב אותך,
זה היה משחק
מכור, האבא עשה
את עצמו כאילו
הוא שכח להקליק
ראשון כשבעצם לא
היה לא בכלל כוח
לשים חגורה.
ג. ומה עם האח
המסודר ?
א+ב. נהרג
בפיגוע. |
|
