|
 
נולד קצת לפני לפני מבול התקליטים של שנת שבעים
ושתיים
שיחקו אותה אז ניל יאנג, טום וויטס ולו ריד בבכורות
מבריקות
בשבת אחת, אחרי שהשתוללנו ושוב ברחנו להתחבא בחדר שלנו מתחת
למיטות הקטנות, וג'וש לא מצא אותנו, הוא צעק בכל הכיתה,
"יונתן, איתמר, איפה אתם? אני אתפוס אתכם!", והמשיך,
"יונתן, איפה אתם? אני אתפוס אתכם!"
|
- "רוצה את בודידן", שמעתי אותו ממלמל מאחור.
- "מה? אתה רוצה לשמוע משהו בדיסק?" שתיקה...
- "אילאי?"
- "את בודילד, בודילד רוצה!"
- "מי?"
|
זמן קצר אחרי שסוף סוף הצלחתי להירדם חשתי כאב חד בידי
השמאלית, התעוררתי,
- "לא ניבהל, לא ניבהל, מודדת לחץ דם."
- "מה? מה שעה?" שאלתי צרוד,
- "שתיים בבוקר," ענתה דמות בלבן,
- "ספאסיבה" מלמלתי לעבר ראשה המוסתר,
- "תסתובב בבקשה, צריך מודדת חום,"
- "
|
"החיים זו תקופה קשה," אמר פעם איזה זקן איסלנדי או סיני או
מישהו. ואצלי הייתה זו חתיכת תקופה ארוכה, ארוכה במיוחד, מאה
ועשרים ושתיים שנה.
|
אני מכיר אותך די טוב, לפחות אני רוצה לקוות שכך, אני מכיר
למשל את שמות כל הנערות שהיית מאוהב בהן בתקופת התיכון, אני
יודע שהמידע הזה לא זלג לאף אחד.
במידה ואתה מעוניין לשמוע פרטים נוספים שלח לי הודעת פקס למספר
המצורף למטה משמאל ואני אענה מחר בלילה.
|
רובין קוזי לא זוכר חלומות.
הוא לא זוכר כלום. גורנישט. נאדא.
|
הורדתי את המעיל והצעיף ואז גיליתי ששכחתי את הארנק ברכב,
סס-אוחתו! עצבני חזרתי בריצה לחניה, מרחוק כבר הספקתי להבחין
שתנועה מוזרה מתרחשת בחניה, נראה שמישהו מנסה להתעסק עם המאזדה
של יבלונקה השכן, התקרבתי בשקט, מפתיע אותו מאחור באמצע
ניסיונות ההתנעה
|
יואי היה רץ מהר, איש קטן, שלא לומר גוץ, שרץ מהר. מאוד.
|
מעבר לשיחים שהסתירו את עיקול הדרך הגיחה לפתע רונלדה, הסבתא
של החתולים, טיפוס אמיתי; לא ממש מתקשרת עם ההולכים על שתיים,
אבל ברזי החתולית שולטת ביד רמה, מבינה כל יללה, נידנוד זנב,
גילגול אוזן ושפם.
|
ומאז אנחנו נפגשים שם כמעט בכל יום, אני אפילו עוזר לו עם
המחמצת שאני מביא, והוא תמיד מספר לי שלדגים בעולם הבא יש טעם
גן עדן. מין הומור מקברי שכזה.
|
התקרבתי לספה, והרמתי את מירטל, הקול התגבר מכיוון אחת
הגרביים.
- "תודה, באמת תודה,"
- "זו את שמדברת?"
- "כן,"
- "כאילו גרב מדברת?"
- "כן, כן, לא צריך להתפלא כל כך, אני כמו סירי או אלקסה"
|
כולם קראו לה אלכס ורק אני הלכתי על סנדרה,
אל תשאלו למה, לא יודע, פשוט סנדרה.
והיא רצתה להיות חברה שלי, ואני הסכמתי.
|
- "אתה חייב לפגוש אותו לפני שימות," המשיכה והפעילה עלי אימי
את מכבש המצפון הכי כבד שהיה באמתחתא,
- "תישבע!"
- "בחייאת אמא, אני נשבע, טוב, טוב, אני גם אבקר אותו."
|
אני כבר לא יכול להשתין יותר בשקיות ה "נסטי" או לעשות את מספר
שתיים בקסדה המצופה בשקית ניילון במסדרון האחורי של הטנק. זה
צפוף בטירוף. ה "נסטי" אגב, זה בגלל המראה המיוחד של פיית
השקית ולא בגלל הטעם.
|
לפני ימים אחדים פגשתי בהר את חלקיה בן שלום הכהן הגדול
ודיברתי עימו על הספר הקדוש שנמצא אך לפני שני ירחים. חלקיה
סיפר לי שהמלך יאשיהו נמצא מאז מציאת הספר בשיכרון חושים, ואף
הציע שאסור לביתו של שפן הסופר על מנת לדבר עמו, כיוון שהוא
שפן בקיא יותר מכולם בפרטי
|
חלפו שנים רבות מאז והיום הוא שוב צועד ליד אותו הדוכן, ואיתו
בנו המחזיק את ידו. מתוך הדוכן הישן הביט לעברו איש זקן ומוכר,
אבל הוא לא זכר מאין, הוא הנהן בראשו לשלום והמשיך. מאחורי
הזקן ניצבה אותה דלת אפורה וישנה ישנה, אבל הוא לא שם לב,
והכיתוב עליה כבר דהה,
|
עיניים ירוקות חודרות
חזה בורדו סמוק
אצבעות מלטפות
ריח של ריחוק
|
דרור מלך האבסורד
ילד של דיכאון
דרור, החפצים מבולגנים
מאובקים
|
זקנים בתור בקופת חולים
כפופים
עגומים
אין נכדים
פיליפינית מדברים
|
שאלה טובה, ז'תומרת לאמה או בעצם למה אני כותב?
ובשונה מן ההבדל בין ברווז לאווז, זו חתיכת שאלה סבוכה,
בילערבי מושכילה כתיר, יעני בעייה גדולה, כי גם הגמל שואל בעצם
למה?
|
לו הייתי בריא והייתי מבולבל לרגע מאיזו סיטואציה, לא הייתי
צריך להבין האם אני מבולבל בגלל סוכר נמוך או סתם מבולבל אבל
מבולבל רגיל, כי מניסיון זה די מבלבל להבין שאתה מבולבל כשאתה
באמת באמת מבולבל, וסליחה שבילבלתי אתכם
|
אל הארכיון האישי (15 יצירות מאורכבות)
|
|
ואני דווקא חושב
ששערות באף זה
די סקסי. |
|
