|
תווי תהלוכה הולכים חרש בנינו לאט וב
זהירות
שערותיהם הרכות נעות עם הרוח
באמצע שום מקום צחיח ומלא באנחת עולם
לא לשבור את ה
|
איך אקרא לך
הכמיהה
המחללת בתוכי
לאוהבך
ואת אהבתך לו ידעתי
ומאוחר מדי
|
אם הייתי נוגעת בך
הייתי יודעת?
הייתי שובעת?
הייתי הולכת לתוך עצמי
ומוציאה אותי בכוח
|
נעלמתי שוב
נעלמתי
בדיוק כמוך
לקחתי גבר
|
הזיות מתחלפות בשגרה
טוב נראה רע
אומץ נראה מיותר
חלום הופך מנוכר
רוצה למצוא את הזר שהיה בי וברח
|
אתפרש אבוא
נוצה
רעד קל
ואנקה
מגבהים
אברא
אותי
לך
רק תגידי
|
אורגת בחשיכה
שמיכת
בדידות וחום
|
אני כותבת לך
הנסתרת
הלא ידועה
מי את
שהסערת התקוות
|
אני
משחק מחבואים
עם עצמי
זהויות חולפות
נמדדות על גוף
ונפש
|
טביעות אצבעך
חרוכות עדי עד
מגעך האובד
מרכך טעם נפסד
את ואני
לא היה כלום
|
מה יש בי
אלייך
שלא אתקשר
שאתן לך
לחיות בי
לנצח
שאחיה אותך
|
אני עיגולים לעינייך
ואת עיגולים מול עיניי
בואי נצא במחול עייפות
מתמשך ונמתח
כמו זמן
|
מה אני רוצה
ממך
ידעתי להגדיר
גבולות
|
הצל שלי
נושף לעורפך
נושם
את עורך
מילים טוות
קורים רועדים
|
אל תחששי
להתערטל ולוותר
להתעורר
איתי
לקחת
|
כמה קיוויתי שאת
תצעדי אליי
|
מורחת אבקה בעיניים
מושכת שפתון
האוויר מכושף
אצבע מלטפת צואר
יד יציבה על כתף
|
את נוגעת בי
רגע ארוך וכואב
והלב-
מתכווץ ועוזב
לרגע קצר את הגוף
מוות קטן וחטוף
|
את אומרת לי עכשיו
שהכל יהיה בסדר
ונותנת בי מבט
שמפשיט אותי לאט
כמו מבט רעב של גבר
|
לפעמים
אני רוצה
לקחת אישה
ולקלף ממנה
את החולצה
|
עוד דקה
הרגש יכנע
עכשיו זו מלחמה
|
צוארך החשוף
לא הותיר לי מקום
לספק
באשר לרכותו של עורך
כחלוק אבן
ללטף באצבעותיו הגרומות
לחשק שפתיו
|
אהבתי אותך
עוד לפני שידעתי
|
מרחק נגיעה
בינינו
מונע אותי
מללטף אותך
בכל חלק
רך של גופך
את יפה
|
בואי תכרחי
בעינהן הרכות של קרנייך הדקות
מאחור
את פחדיי
|
שנה בלי לדבר
רוצה להישבר
להשתכר
להתמכר
אליך
שוב
לגעת בשדייך
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
אמממ,
למה האף של זאתי
ליד 'במה חדשה'
מבריק כל כך?
ילדה קטנה
וסקרנית |
|
