|
כי אנושית וכי אישית
וממשית היא, ונבונה ובעלת תואר, ונחשקת, ילידת 79'
תמיד חלמה לכתוב משלה ולא רק להגיב ליצירות המדהימות
שיש לאתר הזה להציע.
אוהבת, וחושקת, ותאבה לקרוא לכתוב ולהוסיף
כולי אשה ואנושית, פָפַּשִׁינְקׇּר מַחֶלֶת.
ופמיניסטית עזה בנשמתי שכחתי לציין.
זוהי ארץ בתולית נשכחת, בה יש שמן וכל טוב
חלב פירות, והחולות הלבנים
ושם אפרוש שמיכה ונשכבה
אנחנו עם, נשים גברים וילדים
|
וְאָדָם בִּיקָר בַּל יָלִין
כֵּן זֶה דַרְכָּם כֵּסֶל לָמוֹ
נִפָּגֵשׁ עַל הֹר הָהָר
שֶׁיָּעִיר אֶת כֻּלָּנוּ
|
כי אנוש אני, בשר ודם
יד פושטת, גוף נוגע
שדיים, גם זירמה חיה
לובן עין, חלב רקמות
|
אָנָּא אֱלֹהִים, בְּרָא אוֹתִי בְּצֶלֶם
כְּדֵי שֶׁאֶהְיֶה טְמִירָה וּגְבוֹהָה וְיוֹדַעַת חֵן
אָנָּא אֱלֹהִים לַמְּדֵנִי נָא שִׁבְעִים ש-ָפוֹת
כְּדֵי שֶׁאֶהְיֶה כֵּנָה אִתְּךָ עוֹדִי עִמָּךְ אוּכַל
לְהִתַּמֵּם
|
קוּם אֶל הַשֻּׁלְחָן, עַל הַכִּסֵּא שֵׁב
וֶאֱחֹז סַכִּין וְגַם מַזְלֵג, גְּבִינָה הִיא עַל
צַלַּחְתְּךָ
|
כְּעָשָׁן מִתּוֹךְ כִּבְשָׁן
הַר בָּשָׁן הַר גַּבְנֻנִּים
נַעֲלֶה אָז אֶל הָרֹאשׁ
מָה תְּצַעֲקוּן אָז הֶהָרִים
|
כלה יפה וחסודה
ומום אין בי כלל
כולי יפה וטהורה
נופת תיטופנה תהולל
|
בַּלַּיְלָה הַסּוֹעֵר
שׁוֹכֶבֶת לִי עַל הַכַּר
וּמִי אַתָּה שֶׁתְּתַפְּסֵנִי
נַעֲנֵעַ אֶת גּוּפִי בַּצַּר
|
וְשֶׁמָּא בַּשּ-ָדֶה נוֹצֵץ הִלַּכְתִּי
כְּכַדּוּר הַבְּדֹולַח הַמְּזֻקָּק
כְּנָהָר מְפַעְפֵּעַ ש-ִמְלוֹתַיי תְּהֵן
כַּמְּחַלֶּצֶת הֵן רַב הַגָּוֶן
|
כִּי עוֹדֶנִּי, וְסוּרִי לֹא רַף עֲדַיִן
כּוֹס הַיַּיִן הַגְּדוּשָׁה, הַהִסְפִּיק עָסִיס לְךָ
כִּי מָלְאָה אֱמוּנָתִי, וְרַב גֹּדֶשׁ מִפִּטְמוֹתַי
וְגַאֲווָה בִּי וְעוֹדֶנִּי יֵשׁ, אֹדֶם, לֹבֶן אֶתְלַבֵּשׁ
|
לא, יד אל תשלח
החוק אוסר, אז אל תיגע
וגם אני אוסרת זאת
כיצד תעז לנגוע נפש לא שלך?
|
לֶחִי אֶל לֶחִי
כְּשֶׁל תִּינוֹק רַכּוֹת
נֹפֶךְ אֵל נֹפֶךְ, רֹךְ בְּרוֹךְ
כֵּן זוֹ בְּזֹאת הֵן מִתְחַכְּכוֹת
|
חֲסוּדָה כְּכַלָּה, אֵלֶיךָ נַפְשִׁי אֶשּ-ָא
בִּמְסִילַּת הָרְחוֹבוֹת הַמְּשֻׁבָּשִׁים
אַךְ הֵיכָן הֵן טוּבָן שֶׁל עֲגָלוֹת הַמַּשּ-ָא
בְּאוֹתָם עֳמָקִים שֶׁל כּוּרֵי מַחְצָבִים?
|
זֶהוּ שִׁיר מִסְפַּר שְׁמוֹנֶה, אָז בּוֹאוּ נִתְאַסֵּף
יַחְדָּו
וְנַמְתִּיקָהּ סוֹדוֹתֵינוּ, אֶל מוּל קֻלְמוֹס וְעֵט וְדַף
|
בּוֹא אִתִּי אֶל הַיָּם הַשָּׁחֹר לָבָן
נֶחֱצֶה אֶת הַכְּבִישׁ כַּחֹק כַּמּוּבָן
הַמֻּקָּף בִּנְיָנִים
עִם חַלּוֹנוֹת קְטַנִּים וּגְדוֹלִים
וְנֵשֵׁב לָנוּ עַל הַחוֹף הַצַּר הַמְּרֻצָּף
כְּשֶׁהַכֹּל כַּמּוּבָן בְּשָׁחֹר וּבְלָבָן
|
שֵׁב אִתִּי פֹּה וְנֶחְבַּק בַּעֲדִינוּת, יַלְדִּי הַקָּט
וְנֵשֵׁב עַל אֶבֶן בִּש-ְדֵה הַבַּר
זֶה אֶל זוֹ אָהוּב נֵישִׁיר מַבָּט
|
הָאֵשׁ הִיא שֶׁלִּי
וְהַחֶדְווָה בְּלִבִּי
קֶצֶף עַז בְּמֵי הַכַּד
שֶׁיִּבְעַר עַל מִפְתָּנִי
|
|
|
העץ הוא...
סוף חלק א'
בקרוב ההמשך
שרוליק
ישראלוביץ' מנסה
סלוגן בהמשכים
וחושב על ההמשך. |
|
