|
"מילה היא הנשק של מי ששר
צלולה נחושה כאיש מאושר
צילה מאפיל שובל שנשאר
אני שלה"
(מתוך: 'מילה היא הנשק של מי ששר' של דני
רובס)
אוהבת מילים.
אוהבת אותן בשירים,
אוהבת אותן בסיפורים,
אוהבת אותן בשיחות, בסרטים, בחלומות.
מטוגנות, עם סוכר, או סתם על לחם.
הכתיבה- צורת הגשה חדשה שלהן.
נכון לכרגע, יותר בגדר ניסיון.
לאן הוא יוביל?
אינך בטוחה אלו מהתחושות שבאו אחר-כך היו שם באמת, ואלו נוספו
מאוחר יותר, בשיחזורים האינסופיים, או אולי אף נוצרו באותו
הלילה מתוך ערבוב בין הווה להזיה. הסינתזה בין פנטזיה לאמת,
בין ההוויה להזיה, עוד לא היתה שם ברגע ההוא. רגע קצר ונקי של
ידיעה.
|
|
|
יום אחד סוס
חמור וכלב יצאו
לטיול.
"האו האו" אמר
הכלב
"איה איה?" שאל
החמור
"הי הי הי הי
הי" צחק עליו
הסוס.
"איה איה" נעלב
החמור
ומה אתם חושבים
ברווזים
וברווזות שעשה
הכלב? נכון! אמר
"האו האו" ופתר
את הבעיה.
הגורו יאיא מספר
לברווזיו סיפור
לפני השינה.
כולם מרוצים,
חוץ מהחמור,
שעדיין נעלב. |
|
