|
"מילה היא הנשק של מי ששר
צלולה נחושה כאיש מאושר
צילה מאפיל שובל שנשאר
אני שלה"
(מתוך: 'מילה היא הנשק של מי ששר' של דני
רובס)
אוהבת מילים.
אוהבת אותן בשירים,
אוהבת אותן בסיפורים,
אוהבת אותן בשיחות, בסרטים, בחלומות.
מטוגנות, עם סוכר, או סתם על לחם.
הכתיבה- צורת הגשה חדשה שלהן.
נכון לכרגע, יותר בגדר ניסיון.
לאן הוא יוביל?
אינך בטוחה אלו מהתחושות שבאו אחר-כך היו שם באמת, ואלו נוספו
מאוחר יותר, בשיחזורים האינסופיים, או אולי אף נוצרו באותו
הלילה מתוך ערבוב בין הווה להזיה. הסינתזה בין פנטזיה לאמת,
בין ההוויה להזיה, עוד לא היתה שם ברגע ההוא. רגע קצר ונקי של
ידיעה.
|
|
|
למה לי לפחד מזה
שמאשר את
הסלוגנים? מה
הוא יעשה, יוסיף
לי כינויים
מגונים לחתימה?
נראה אותו גבר.
חרגול מכחיש
שואה ומסרב
להאמין שיש
מישהו שקורא את
מה שהוא כותב
ויכול להוסיף
דברים כמו חרגול
סגול ולא כל כך
גדול או משהו
פחות מתחרז אבל
יותר מעליב |
|
