|
ילדת 87 ' עם חן וגומות.
כותבת את אימרות החיים,שלה נתנו לראות.
מוצאת את היופי בחושך.
ומראה את ההבל באור.
לא רואה את העתיד כקרוב,
ולא מתיימרת לחוש את העבר...
מילים בוערות בשפתייה
ועוברת היא את גבולותיה!
יחפה רעבה
ואף אחד לא מסתכל עליה...
|
ולא קל,
להיות כאן.
הכל מסובך,הכל הפוך
לא מאורגן.
|
ואת פרחת והלכת לגן עדן
ואני מתמודד לאט לאט
ואת הפכת וגדלת ליצור מאבן
|
לא ידעתי מה עובר עלי
לא חשבתי שזה מהיר מידי
ידעתי שזה גדול מידי בשבילי
|
דוממת ומדממת
חולה וחיוורת
נושכת את הכאב
בולעת את העצב
|
נשארת
השאלה
אם יש עוד חיים?
|
לו רק יכולתי
להשיב במילים הנכונות
לא היה זה
שבר כלי
|
עכשיו, כמו מוות לא מתוכנן
עכשיו, כמו סוף ללא התחלה.
אני יושבת ובוהה,
|
סיפור לא קבוע
בעולם לא ידוע
כדור עגול נפוח
|
אז ככה באמת צריכים להרגיש את האהבה.
היא לא מילה ריקניית ללא תשובה.
|
נשיקות שנישקתי
לא היו כמו פעם
החום שהיה בי
|
תן לי את הכוח
לברוח
לשכוח
|
עוד מגיל צעיר מכתיבים לנו מה לעשות בחיינו.
אומרים לנו ללמוד קשה, כי אחר כך אנחנו לא נתקבל לאף מקום.
תמיד נהגו להאשים אותנו במסגרת חינוכית מרובעת ומשעממת, כדי
שההורים יהיו שקטים ומודעים לכך, שאנחנו נצא אנשי היי-טק
מוצלחים, או עורכי -דין מדופלמים ואפילו רו
|
אתה שם, למעלה.
ואני למטה מתפללת.
|
נשארתי מקוללת בארץ מולדת
נשארתי עם סימני שאלה אם העולם חי אחרת
|
ניסיתי לעשות את ההמנון שלנו סטייל דאנס!
|
אל הארכיון האישי (3 יצירות מאורכבות)
|
|
גלי גלי
מדוע אמרת שהכל
זה כה נכון
מדוע אמרת?!
הדס עמיר, מדברת
עם אחיה. |
|
