|
מעיין מורלי היא אדם
היא המשפחה שלה
היא החברים הקרובים שלה
ומדי פעם היא עצמה
וכשהיא הכי עצמה
היא כותבת
מדי הזית שוב נחים על הכסא בחדר
|
רגעים קטנים הטומנים בחובם
כוח לעמוד מול כל העולם
|
ערפל כבד, חושים מעורפלים
רוח צווחת בחוץ בין העצים
|
מחכה למר כמו למתוק
לחוויות חדשות
לאנשים וצבעים
כל הצבעים חוץ מירוק
|
|
|
שפרירית חמודה
משכתי ומשכתי
לפעמים נדלק לך
מאחורה ולפעמים
לא !
זה מה שקורה
כשנותנים לארבעה
פולנים להבריג
לך !
צפיחית בדבש
now u c me -
now you don't |
|
