|
סקרנית (תמיד), אופטימית (לפעמים), עם שאיפות גדולות
שכנראה לא יתממשו (אף פעם).
היא מאמינה שיום אחד היא תמצא את שביל האבנים
הצהובות ותגיע לקוסם.
היא אומרת שבסוף יהיה טוב.
"אם לא תחלום, איך תגשים?"
אוי, ביתי, ביתי, דעי לך כלל חשוב - אם הכנסת את הבדידות היא
לעולם תשוב.
|
קח אותי ללונה-פארק
ותאהב אותי על הרכבל או ברכבת ההרים
משם נסע לאי בודד
שלושה שבועות יחדיו ונהיה מאושרים
|
וכשישאלו אנשים לשלומך
תאמרי שרע ותשפילי עיניים?
ועל מספר ילדייך תעני
שלושה או שניים?
|
יש ימים שאני אוהבת אותך יותר
ויש ימים שאני אוהבת אותך פחות
|
במשך 40 דקות שלמות היא קוראת "רועי, רועי, רועי, רועי..." עד
שאני כבר כל כך מרחמת עליה ובא לי פשוט לרדת למטה, למצוא את
הרועי הזה, ולהגיד לו שיעלה הביתה כי אמא שלו קוראת לו כבר
המון זמן והיא בטח דואגת, ושלמען האמת כבר קצת נמאס לי לשמע
אותה...
|
הפסיכולוגית שלי אומרת שאנשים ששותים הם אנשים שמנסים לברוח
ממשהו, כנראה היתה להם ילדות קשה או שסתם עברו דברים רעים
בחיים וכשהם שותים הם שוכחים, מן בריחה שכזו מהמציאות, כמובן
שבסוף המציאות תופסת אותם, היא הרי תמיד מנצחת במשחק הזה.
|
החלון אטום לקולות, אין כניסה או יציאה של צלילים, ואולי,
בעצם, העולם החליט לאטום את אוזניו כי פחד לשמוע מה שהולך שם,
בצד השני של אותו חלון?
היא צועקת עליו שהוא דוחה אותה ותוהה בקול רם איך יכלה להתחתן
עם איש כמוהו, הוא צועק לה שהיא חזירה ואת כל האוכל בבית
|
כאשר אימי גילתה שהיא בהריון היא לא סיפרה על כך לאבי, הוא
בדיוק היה בלונדון בנסיעת עסקים שהייתה אמורה להיערך כשבועיים,
לכן אימי החליטה להפתיעו ולספר לו כשישוב.
|
שני חלונות שמשקיפים אל חופש ווילון כהה שמסתיר אותו.
רק את קול הרוח שעושה המאוורר אפשר לשמע בשקט הנצחי הזה.
אני לא מדברת, רק שוכבת ובוהה
|
|
|
בחיי אלוהים
בספר התורה.
אחד שנשבע. |
|
