|
טוב אז האמת, שקוראים לי ניצן אבל היה כתוב בהרשמה
שאפשר לכתוב שם עט וזה נראה לי נורא מגניב..
אז כתבתי. סתם בשביל הקטע..
התחלתי לעשות סיבובים סביב השולחן בכיתה. סתם ככה, כדי לעצבן
את עמית כמו שהוא מעצבן אותי. הסתובבתי ואז ראיתי אותה, הילדה
החדשה. ככה קראנו לה. היא לא דיברה עם אף אחד. כבר שבוע שהיא
איתנו בכיתה והיא לא הוציאה מילה. היא ישבה בפינה של הכיתה
ובהתה בקיר.
|
אני לא כותבת סיפור, אבל אני לא יודעת מה זה כן. סתם יושבת
וכותבת. אני רוצה להמשיך לכתוב, אבל אני יודעת שאין לי מה
לכתוב. על מה לספר. גם ככה אני קופצת מנושא לנושא. אם זה היה
חיבור בהבעה, אני יודעת שלא הייתי עוברת אותו.
אבל העיקר, לכתוב.
לכתוב.
|
השיער שאסוף גבוה בגומייה קופץ על עורפי. אני מרגישה איך מעט
זיעה מתחילה לגלוש לי על המצח. אמצע אוגוסט. יש חופש מבית
הספר, חופש מהמורים. אני רצה וחושבת. אני משחזרת לעצמי את
הנשיקה הראשונה שלי. אף אחד לא שוכח את הנשיקה הראשונה.
|
אני ילדה של גבר ואישה
אבל אני לא ילדה, אני אישה
|
אני יושבת בחדר חשוך וחושבת
כותבת שיר
שיר בלי חרוזים
לא מהשירים הנהוגים
|
הבכי מגיע אחרי השתיקה
לעולם לא בכיתי בגלל גבר
אבל הבכי הגיע.
שתיקה ובכי.
|
|
|
אני לא יודע
לכתוב. גם לא
לשיר. לקרוא -
אולי. אבל הכי
אני יודע להיות
חסר תועלת
בכלל.
ג'ובניק מתוסכל. |
|
