[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה









 
מעיין בן-ארוש


היא מבינה את כולם כ"כ טוב,ובד"כ מתקשה מאוד להבין
את עצמה..
בזמן שתמיד נראה שהכל מעורפל,אפרורי,ועומד לקרוס,
הדברים איכשהו מתבהרים,וכל  הרגישות,התסכול,העצב
שתמיד שם-מהול באופטימיות חסרת הסבר,מוצאים את דרכם
החוצה ביצירה-במוזיקה ובנייר,ובאנשים המקסימים שתמיד
שם.

מוקדש לכולכם.




לרשימת יצירות השירה החדשות
וכולכם... אף פעם לא תדעו...
חיפשתי את עצמי, אבל עדיין לא מצאתי...
אולי ראיתם אתם אותי?

לא, זה איננו תור, זו יונה
יונה צחה, לבנה, חופשיה בעיקר
חופשיה מכל הצרות
מהדאגות המרחפות להן מעל ראשם של אחרים


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
היפרדות
הבטחת ששום דבר לא ישבור אותנו...
ועזבת... ונשברנו... ואישית נשברתי...

ולא אתה, ולא אף אחד אחר, תוכלו לפגוע בי. להפיל אותי. לדרוך
עליי...
אני הרבה יותר חזקה ומחוזקת. והבנאדם החדש שאני - לא צריך
אנשים כמוך.

ואין דמעות. רק בכי פנימי. הנשמה בוכה. זה כל-כך בולט, כל-כך
יוצא דופן...
מן אבסורד שכזה, אותה ילדה יפה, שתמיד התקשתה לראות את העצב
ניבט מפניהם של אחרים




בלי פאניקה, אבל
הבניין הולך
לקרוס.






משפט שלא נעים
לשמוע.









אמרתי לכם.


תרומה לבמה





יוצר מס' 48704. בבמה מאז 7/3/05 1:57

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות למעיין בן-ארוש
© 1998-2021 זכויות שמורות לבמה חדשה