|
מעין אבישר היא אישה גרושה ומעט ממורמרת (טוב על מי
אנחנו עובדים-הרבה) אך לא רק מנישואיה הכושלים אלא
גם משברונות לב חדשיים וטריים יותר. חוצמזה מעין היא
גם מצחיקה, מציירת, מטיילת ומדיי פעם כותבת באופן
חובבני למדיי בבמה חדשה. מעין מקווה ליום שבו תסיים
את התואר בחינוך מיוחד, ותוכל לשוב להודו האהובה
אליה כל כך...
אפלה כבדה התפרסה על השמים כמאיימת להשתלט על הלילה ולנצח את
היום. רטט חלף בגופי כשהעביר את ידו הרכה על עורפי. נשמותיו
ליטפו את צווארי במעין מחול כמוס, נשמתי פרצה מתוכי בשאגות
ואהבה ליטפה את חושיי. אני זוכרת את הרגע שהכל קרא, מלאי
ציפיות והבטחות למחר, חשבתי
|
לא חשבתי שהוא כזה...אני מתכוונת-ההיגיון. אף פעם לא הקשבתי לו
קודם. הייתי אימפולסיבית, אחת שפועלת מהנשמה וגם הייתי גאה
בכך. עד שפגשתי את אורן...
הוא היה כל דבר ששנאתי, מחושב, מאורגן, אחראי ועם כל זה לא
מספיק-גם חכם
|
אין דרך קלה לומר את זה. ברגע שזה נאמר, בקול רם, זה סורף אותך
מבפנים, כאילו מעולם לא שנאת את הדמות במראה יותר מעכשיו,
כאילו לעולם לא תוכלי לאהוב אותה יותר, או לסלוח לה.
|
רק שתקת
כמה בטחון אתה נותן בשתיקתך
מחבק אותי אליך בדממה
|
סתם יושבים, מתחבקים
לפרקים יש שתיקה
מבטים מצטלבים
ונקטעים בנשיקה
|
ואיבדת את עצמך
שם בחושך, שתי אוהבים
טבלת את גופך
באש של תשוקה ופחדים
|
אני מקווה שתיפול עליך משאית
שתואשם בהטרדה מינית
שתשאר עני וחסר כל גרוש
|
תפסיקי לצרוח, ילדה
אף אחד כבר לא מקשיב
תפסיקי לברוח, בודדה
איש אותך כבר לא ישיב
|
ושוב מתבהר הערפל
והגשם פוסק מרדת
|
מבוסס על התמונה בדפיוצר שלו...
|
|
|
מדהים איך תמיד
קוראים את זה.
זה כמו שתמיד
קודם כל בוהים
בפרצוף הצועק
הזה למעלה.
מה, הכתוב באמצע
לא מספיק
מעניין?
אחד שמטריד
אותכם שוב. |
|
