|
ילידת 86'
מחפשת משמעות
מנסה להבנות מחדש
לאסוף את השברים מהניפוץ
לחזור לתמימות,
שאבדה.
לטוב שכהה.
לקלות שהיו בדברים.
לשמחת החיים.
לעצמי.
היא רק אי שם, מנסה להתגבר,
היא אוהבת אותו, אבל קשה לה לדבר.
הוא לא יודע שהיא בוכה עכשיו,
בוכה בלילות,
הוא חושב שהיא קרה.
שאין לה רגשות.
|
בלי מגע,
נשיקה,
רק אני רק אתה.
בלי מגע
|
ההבטחה,
שלא אפול שוב,
נשכחה.
הטשטוש,
של הכאב והבדידות,
ההכחשה.
הזמן לא זז,
עכשיו זה כבר מובן.
הכח כבר אזל,
הרגש מת מזמן.
|
לא רוצה,
אולי כן,
מתי נדע,
ואם בכלל.
זה לא הזמן
להתבכיין,
אין סיבה,
אבל
|
זאת ההיא שנושאת את גופי.
אבל אני זאת לא ההיא.
אולי זאת אני.
|
אבל הוא פה, רחוק.
מביט בעיניה, מביט עמוק.
לוחש לה "אוהב" בדמעות יבשות
נלחם עד אפס כוחות,
כל כך קרוב, כל כך רחוק
זה רק הבדל של עולמות.
|
מפחדת שלא,
אולי הורסת,
לא יודעת,
|
אבל קשה לי כל כך
שוב להיפתח
ולהראות מה שיש לי בפנים באמת
להראות כמה יש לי לתת.
כל כך הרבה לתת.
|
אולי בעצם היא לא. היתה.
יצירת מופת של מוחי הקודח,
אולי הוא מתבדח.
חה חה חה
|
|
|
עוד תופעה
מעניינת בקרב
הסלוגנים הם
סלוגניי המחווה
שאת סוגיהם
השונים לא אפרט.
אולם בסלוגנים
נעלם מושג הזמן
ואין לנו לדעת
איזה סלוגן בא
לפני ואיזה
אחרי. וכך יכול
להיווצר המצב
האבסורדי שסלוגן
המחווה יבוא
לפני הסלוגן
אליו המחווה
מכוונת.
חוקר הסלוגנים
גרסא שתיים
נקודה אחת,
בסלוגן מחווה
לסלוגני המחווה
באשר הם.
או שאולי כל
סלוגני המחווה
נכתבו בעקבות
הסלוגן הזה...
אין לדעת. |
|
