|
מעוצמת ההלם והמכה נשמטה אחיזתי וגופי החל צובר תאוצה בשעה
שכוח המשיכה צוחק צחוק רם ומושך אותי בחוזקה בדרך אל הקרקע.
מתוסכל מפוחד ומיואש מהעתיד לבוא חיפשתי מפלט - ענף של עץ, אבן
בולטת מהקיר או כל דבר שיכול לבלום את הנפילה
|
לעיתים קורה שהמציאות טופחת לי על הפנים,
הרגעים בהם מתגלה פרצופם האמיתי של "החברים".
|
יש פעמים בהן אני חש כאחד האנשים הבודדים,
כמו אחד כזה שאין לו חברים.
|
אני נושם,
אני שותה,
אני אוכל,
אבל אינני חי, אני מת.
|
ממשיך לנוע בתוך המעגל ואותי איש לא יגאל.
לא יודע מהו שמך ומעולם לא שמעתי את קולך.
אך יודע שאותך אזהה ברגע שאראה.
הרי לך חיכיתי כל חיי, אהובתי, מאור עיני.
|
למרות הכל אני מוכן לנסות,
לחזור יחד וחוטים חדשים לטוות.
במחי יד למחוק את העבר,
ולהפליג קדימה לעבר עתיד מאושר.
|
יכול להיות שאמת גדולה טמונה בדבר, אך את יודעת שמעולם לא
הייתי מסוג האנשים שמרים ידיו אל מול בשורה רעה ומקבל אותה
בהכנעה. הרי לחם חוקי הוא לעולם לא לקבל את התפיסה הדוגמאטית.
ולכן, אני פונה אליך בקריאה נרגשת ומתחנן על נפשי:
|
|
|
הלו, מוכר
הנשמה?
השטן לאפרוח
ורוד, אח של
בלונדה בהלם. |
|
