|
יליד שנת 85 הידועה לשמצה עוד באלף הקודם.
סיפורים שבאים לפי מצב הרוח ותמונות לפי הלך החיים.
"מדובר כאן במקרה חמור, אולי החמור ביותר בשנים האחרונות בקרב
גופי הביטחון של מדינתנו. כשופט ותיק ואידאולוג, שמחתי
שהפרקליטות המחוזית החליטה שיש לשים סוף למקרי הרשלנות וחוסר
המקצועיות ששוררים במשטרה ובשירות בתי הסוהר, ולעשות דוגמה
לעתיד ממקרה טראגי זה..."
|
לא משנה כמה קרוב אני אהיה למה שחשבתי בהתחלה, זה תמיד יהיה
רחוק מדי.
|
תמיד הייתי "דרמה קווין".
כשהייתי בת 10 אחי הגדול לקח אותי להקרנה במתנ"ס של "אינסטינקט
בסיסי", ומאותו יום החלטתי שאני רוצה להיות שרון סטון הבאה.
שבוע שלם ניסיתי לפתות את ראובן מכיתה ו' בעזרת שיכולי רגליים
מפתים, עד שהמורה להבנת הנקרא נזפה בי והסבירה לי ש
|
-"כן..." אמרתי לה. -"תמשיכי זה נהדר...".
השעה הייתה מאוחרת אבל אני מרוכז בה מתמיד.
-"כן?" היא שאלה אותי.
מתפלאת מיכולתה שלה לעזור ולעורר נער מתבגר שכמוני
|
9 בבוקר. 4 שעות לפני בחינת הבגרות בתנ"ך.
לא עצמתי עין כל הלילה. יצר ההרס העצמי שלי נטל פיקוד.
|
ככה הוא חושב לעצמו כל היום החתול.
להזהר.
וואי זה ממש קשה להיות כל היום עירני כזה ולהיות מוכן לכל
מצב.
אני זוכר חתול שקראו לו בני. הוא היה חתול פרוע והיה משתולל
כל היום אבל מה הוא לא היה ממש חכם הוא היה נורמלי.
|
אני זוכר את היום ששמעתי אותך צוחקת.
ישבת שולחן לידי בשיעור אנגלית וחברי שישב במושב לידי הצחיק
אותך.
גם אני צחקתי. מבחוץ. באותו רגע הייתי יכול לירות בו בראש
ואחרי זה
להתאבד.
|
"הסיפור הבא אולי קצת מוזר אבל זה מה שקורה כל יום אצלי בבית
ספר. תאמינו או לא כמו שאומרים בטלוויזיה.
כל יום אני מגיע לבית ספר בשעה 7 וחצי. טוב, נו , 5 דקות לפני.
|
בשניות הראשונות שהוא חנק אותי עדיין הייתי רטובה ובאקסטזה
שנוצרת במהלך הפור-פליי.
לאט-לאט, בעודי מחכה שיעזוב את צווארי וייתן לי לנשום שוב,
התחלתי לפחד.
|
שכבתי על הרצפה. לא יכולתי לראות את רגליי. הרגשתי אותן, את
הכאב.
התחלתי לבכות. הבנתי את משמעות החלום. אני ער והן לא...
הן שוכבות לידי. בגללי.
אומרים שאחרי השיא באה נפילה...אבל לא אומרים שבסוף הנפילה
מחכה רצפת בטון...
|
כשהגיע שעת האמת אורן קפא. השעה הייתה 04:52 ואזעקה נשמעה
ברחבי המתקן.
-"אורן, תקשיב זה לא תרגיל... זה מצב אמת." הוא נשמע, למרבה
ההפתעה, רגוע.
-"אורן תירגע קודם כל. תקשיב, מאיה, אסנת ודרור שומר הלילה
נלקחו כבני ערובה באגף ב, על ידי החבורה של אמסלם. כל הע
|
קמתי בבוקר מטושטש. הסתכלתי בשעון והשעה הייתה 6 בבוקר (אל
תתפלאו אני כל יום קם בשעה הזו). הרגשתי עייף כרגיל וקמתי נזכר
שהיום יום שישי ושעדיין לא סוף שבוע רגוע (מי אמר גלגל"צ??)
וצריך ללכת לבית הספר הארור (כן, כן, גם אני שונא בית ספר).
|
בעוד אנחנו רוכבים על האופניים רכב הגיע ונסע לצידנו. הנהגת
היתה אישה והיא התחילה לצפור לנו וסימנה לנו לעצור בצד.
-"תמשיך ליסוע!!" תומר צעק אליי. אבל עינייה של הנהגת שבאותן
שניות נראו לי כעיני מלאך פשוט שבו אותי ועצרתי.
|
הסתכלתי עליו ולא ידעתי מה לענות. מצד אחד זו התגובה הכי
מטומטמת שציפיתי לשמוע אבל מצד שני עדיין הרגשתי משהו בבטן כל
פעם שחשבתי עלייה. -"תן לראות את האקדח."
|
יומן שלי
שלום לך
יום ראשון היום. השעה כמעט אחת בלילה אחרי שכל היום לא עשיתי
כלום.
אני בדכאון כל מה שיש לי לעשות זה לשמוע מוזיקה ולדבר לעצמי עם
גיטרה ביד. חבל שאני לא מסוגל לנגן כמו הנגן בשיר. זה חלום.
|
-"בא לך לנסות נרגילה?". זה המשפט שאמרה לי הבחורה היפה בשם
נועה שישבה שם. בחיים לא ראיתי אותה ולא הכרתי אותה גם כן.
אבל איך שראיתי אותה ישר נמסתי. כמו שקורה עם כל בחורה. אני
עלוב
|
when i go, to be with her,
i hate myself for lying - i want TRUTH
|
בבוקר שישנתי התעוררתי
ואת ישנת עם עיניים פתוחות
האישון שלך נצץ בתכלת
לא יכולתי שלא לראות
|
איו יותר "אני אוהב אותך"
אין יותר כי את לא רצית
|
-אם העולם היה שלי
-אז הוא לא היה של אף אחד
-אם העולם היה שלי
-אז הוא היה שומם לעד
|
ספר לי איך המרגש שם גבוה באוויר
אני רואה אותך פורץ עם ערשת פנים אדישה
עד שאתה נוחת דקה לפני הפגיעה בקיר
יורד, מביט וחוזר לעוד דרך מתישה
|
זקן וצעיר עם פני צלקת
מאחורי קו אש מעשן לו סיגר
חלמת ונלחמת במסתורי המחתרת
נלחמת בשלטון והעם משוחרר
|
שנה אחרונה שלי על הכוכב הזה
שנה אחרונה לפני שאני עוזב
אז תגידו לו שלא היה משהו
הכל פה מלא כאב
|
את שומרת עליי ואוהבת אותי
אז למה לחנוק זה נראה קצת שטותי
עיניי אדומות ואני רק רוצה
שתתני לי את החופש לחיות ונראה
|
שפתיים ורודות, חלקות
לחיים רכות ולבנות
זו הוגינה של מיכל
וישבנה הנוגה מעל
|
עמי ותמי הלכו היער, יד ביד
מרוב שקט יש רעש, ביער העד
|
על חופי ולנסיה שכבנו
אהבה עשינו ובערה בנו האש
עינייך התמזגו עם המים
גופף באופק התממש
|
מבטים נישאים באוויר
הפחד עובר מאישון לאישון
אף אחד לא זהיר
בוכה מי שרועד ראשון
|
הילד סגור וגם שם איפור
אולי הוא צריך פסיכולוג
לא יודעים מה איתו הסיפור
אבל מזה הוא יצא חכמולוג
|
גלים גלים, חול וחול
עוצם עיניים ויורד לצלול
אתה מסתכל ומסיר מבט
פה במים חושך מוחלט
צולל צולל עד השאול...
|
איך הצלקות מופיעות בכל הגוף
ולראש שלי אין איפה להסתתר
המחשבה מציצה מפינה אפלה
מבקש מהלב להשאר
והכאב הוא יצא לחופשה...
|
אהבתי את השפתיים שלך
המתיקות שהונחה על שפתיי
היינו הולכים על מדרכה
הלב פעם קצת מדיי
|
ישבתי עם מורי
בקולנוע שכונתי בקצרין
צפינו בלי מזגן
ובחוצות היה חמסין
צחקנו והזענו
מדוגדגים מהעשב
בעצם לא הינו שם
פשוט יצאנו מהקצב...
|
עוד אני שומע את הצליל בראש
הצליל של החרב מכה בגורל
האביר מנסה אותו לכתוש
מניף את החרב גבוה אל על
|
פעם הייתי אומר מיאו
עד שלמדתי שהפרחים נובלים
פעם הייתי מחכה לאליהו
עד שלמדתי שהדלתות נעולות
|
דפקתי את הבוהן
וזה כואב כל כך שבא לי לצרוח
דפקתי אותה ממש בכוח
ואני מרגיש את זה במוח
ואין לי כבר את הכוח.....להמשיך
|
משהו בנפשי התקלקל אתמול
משהו קרה בארוחת הערב
כשאבא התחיל בצעקות
אני ברחתי לתוך עצמי, לחדר
|
הראש על הדשא רגל במדרכה
והטעם המר בפה מתעלל
לא יודע מה איתה ואיתך
כל מה שאני זוכר בראש התערפל
|
לחמודה ההיא קראו שולה
ולא היה אכפת לה מדבר
כמה שרצו ולא נגעו לה
היא נסעה אתמול שם למדבר
|
הלב רועש ושוב גועש
אז לא נשאר מה לעשות
חוץ מלשחק עם המוצץ
ולחכות לשניות הבאות
|
אני כותב את השיר הזה באמצע הלילה
כותב את השיר ולא מפסיק ליבב
השיר הוא עליי ואני כבר הפסקתי
לחשוב שמישהו אותי אוהב
|
בשכונה שלה קראו לה
אבל היא לא שמעה אותם
אפילו לא סובבה תראש
איך שקראו לה
המלאכים לא שמעו לה
וככה אי אפשר ממש לחיות
|
והימים ימי קינה הם
אבל כבר אינו זר לפיות
|
הלו תתעורר
אני מדבר אלייך למה אתה לא עונה?
|
אני חושב שלא כתבתי משהו יותר ארוך משמונה שורות כבר למעלה
משנתיים.
האדישות שלי בכל הקשור לחיים שלי עברה כל גבול אסטרונומי
אפשרי.
|
אני הולך ברחוב ואני פוחד מה אנשים ייחשבו. כל דבר שאני עושה
אני תמיד חושב לפני זה 'רגע, מה כולם יחשבו?' וזה מעצבן אותי.
|
התקלחתי התלבשתי ועמדתי לצאת לשיעור פרטי במתמטיקה(חשבתם שאני
חכם בטבעיות?). הלכתי לכיוון התחנה כשמושמוש מלווה אותי את
הדרך. באוטובוס כרגיל רוב של עובדים זרים. נותנים לי הרגשה
כאילו אני אל שייך ולאו דווקא הם. אחרי נסיעה מביכה הגעתי
למחוז חפצי.
|
"הפועל באר שבע נגד מכבי חיפה". כן זו הייתה הכותרת על
המקומון
שהחזקנו מעל ראשינו. ירד גשם. לפני דימונה. מי היה מאמין?
-"תזכיר לי למה אני תמיד לוקח אותך איתי?" קראתי לעבר תומר.
-"כי רק אותי אתה מכיר...וכי יש לי כסף".
|
אל הארכיון האישי (3 יצירות מאורכבות)
|
|
למה אני לא
מצליח להיות
מאושר כמו
היצירות שלי ?
הבתול הכרוני
ברגע
אינטרוספקטיבי |
|
