|
-"נו, יניב, אני רציני. זה מעניין אותי!"
-"אז תפתח איזה ספר בנושא הזה ותקרא. מה אתה רוצה ממני?"
-"שואל אותך שאלה פשוטה, אתה לא יכול לענות?"
-"תהיה בריא, תאמין לי. מה אני אגיד לך, נראה לי שאני רואה
תמונות. במיוחד של כוסיות.
|
קלטנו! קלטנו שאנחנו לא יודעות איך אנחנו משתלבות בשיחה.
ומתחילות לצחוק. עדיין צחוקים קטנים כאלה, שאומנים למיניהם
שהיו בדיוק בסלון לא קלטו. הם היו אומנים רציניים כאלה. אפילו
החומר של אבי היה משאיר אותם באותה רצינות. אבל מה? את האומנות
שלהם, הוא היה מבלגן לג
|
"רגע על מה דיברנו קודם, אתה זוכר?" שאל אלעד.
"על תמיר ועל דפנה אחי, היא שווה!" גידי התלהב.
"דפנה?! תגיד לי אתה חי באיזה סיפור?!" אלעד העלה את הטון.
|
על טעויות משלמים.
עוד שבוע עבר וקורים כל מיני דברים.
הנה אוטו.
|
"סליחה? אפשר אולי סיגריה?"
"כן, ודאי."
ודאי היא אמרה. אולי בכל זאת צריכה עזרה הגברת.
צדודית יפה, בהחלט. ועכשיו יש לומר לה מילות נימוסין.
"תודה".
|
הרשימה:
לגזום את הושינגטוניות
גבינה מלוחה, זיתים, חלה, קיט-קט
עשר - עמירם
להתקשר לעו"ד
לתקן את השעון
לנסוע לגבעתיים (הלוויה של איילה)
|
זאת שעת צהריים וזו עיר תחתית, אני הולכת ברחובותיה הצרים, זזה
בכיוון הנגדי. העוברים שבים, השבים עוברים, העיר חופפת להרבה
אחרות, כל מגדל בבל מתנקז לרחוב אחד.
|
הנה! עוד פעם אתה מחייך. אני אוהבת שאתה מחייך. אבל לא אמרתי
שום דבר מצחיק, באמת. מה היה מצחיק במה שאמרתי, נו תגיד. למה
חייכת פתאום, אני לא מבינה אותך. דיברתי בסך הכל על זה שאני
בדרך הנכונה על האזימוט שלי.
|
העבר הזה של העתיד הזה עם ההווה הזה שהכול אותו דבר וסתם לא
צריך את כל זה. מנהרה ארוכה נצנצה בוורוד וחשבתי לתת קצת בגונג
אחר כך, כשאחזור הביתה. תמיד בסוף אני חוזר הביתה. הביתה שלי.
הביתה שלי. הביתה.
|
למה זה קורה לי? פעם אחרי פעם אני צריך להתאהב אחרי לילה אחד.
מה נאכל? זה רק זיון, רק זיון, תכניס לך את זה לראש רמי, תכניס
לראש. רגע יום חמישי, משחק של מכבי, מה השעה? יש זמן, מה
בנתיים? אולי נקפוץ לקנות שווארמה בשמש?
|
- זהו, אחי! החלטתי!
- מה?
- אני חוזר בתשובה!
- נו נו, הלאה צחי, גמור לאכול.
|
אני אשב עכשיו. אני אנשום. כן. זה חשוב לנשום עמוק, למתוח את
הגב, להסתכל על אור של ירח חמים באויר הפתוח של הלילה. אחורה,
להישען אחורה. ואם יש קקי של כלב על המדרכה? לא חשוב, אני אשכב
גם ככה, צריך להרגע איכשהו. מה זה? בן עשרים ושמונה אני, לא?
|
מה אמר לי שם האיש, שמעתי את עצמי מאוחר יותר בדרך לפגישה
הצפונית. למה שוב נתתי לקולות להעיף אותי למקומות אחרים?
|
|
|
אד המתאבד מאז
ולתמיד!
יגאל עמיר מוריד
ראש ומפרגן. |
|
