|
אהלן, אני מור.
הארכיון הוא אנדרטה,
מה שפה למטה זה אתר הנצחה לזכר הנוסטלגיה.
(לפעמים זה גם הגביע הריק של הקוטג', זה שמחובר אל
הקצה השני של החוט. לפעמים זה לפיד של געגוע.)
למעלה בצד זו הכתובת מייל שלי, לשם אני אוהבת לקבל
מיילים ארוכים, בעיקר מרוחות רפאים של העבר, אבל גם
מכאלו שיהיו רוחות רפאים של העתיד.
הקווים המעוקלים, אלו שנראים כמו רגליים של עבישים
מסתוריים, הן האותיות שאתם קוראים עכשיו.
איזה קטע זה,
לכלוא נפש שלמה בלולאות שבין האותיות?
(ילידת אוקטובר 1987, אוהבת שוקולד עם סוכריות
קופצות, בעלת פעימות-לב בקצב חמישה רבעים)
חלמתי שאני יושבת בחדר אחות, מהסוג הצבאי, בזמן שלוקחים לי
מדדים. הנחתי מדחום דיגיטלי תחת הלשון וחיכיתי בסבלנות.
|
כלבים, על ארבעת רגליהם, הולכים לאיבוד.
האנשים השייכים להם תולים שלטים בתחנות אוטובוס: אבד כלב
האסקי-סיבירי העונה לשם ג'רונימו. אם ידוע דבר על מקום הימצאו,
נא לפנות בדחיפות. פרס כספי מובטח.
|
כשעמיר קרא את הסיפור הזה הוא אמר: "כולם אוהבים סיפורי
אהבה".
"אבל זה בכלל סיפור אי-אהבה" ניסיתי להצטדק.
"נו, שניהם תחת אותה קטגוריה"
|
אני מכניסה דיסק למערכת, מתוך כוונה לשיר בקולי קולות על
הבדידות ההורגת אותי ועל כך שאני חייבת להתוודות שאני עדיין
מאמינה. אתה עוצר מבעדך מלעצור בעדי.
|
הנדון: גביית תשלום מחיילים בעבור השימוש בשירותים הציבוריים
בתחנות המרכזיות.
|
"מוררררררררר, את שםםםםםםם?" שאלת בפונט ורוד ונטוי ואני
מצמצתי קצת וצחקתי לעצמי ועל עצמי, וכתבתי לך "אוי, שישה, איזה
יופי לך משקפיים! איזה כיף לך! מזל טוב! זה יהיה מדהים!"
|
כשאני עובר ליד השער של משפחת פישר קולט אותי הכלב הטמבל שלהם,
בוז'ו, ועושה מהומה כמו איזה כלומניק. הוא מתנפל על גדר המתכת
ולא מפסיק לנבוח כמו איזה מטורף. "חאלס, יא מג'נון!" אמרתי לו
והגנבתי איזה יריקה. כשנדלק האור בחדר השינה שלהם ברחתי, ורק
הספקתי לראות את
|
הלילה עוצם לעולם את האור,
כמו כף-יד על עיניים פקוחות
של מתים.
|
האושר הוא אקדח טעון
כנגד רקתה.
כבר כשהייתה ילדה הוא תקתק
|
לכתוב בעט חד-פעמי על נייר חד-פעמי במילים חד-פעמיות
את מברשת השיניים האחת בכוס ליד הכיור,
את התלמים בלחי הקמוטה מזוקן.
|
אבני המילין השמוטות שלך, נתן
מצטחצחות גרגירים גרגירים
(מר סומק, ברשותך,
היום ויתרנו על אנטנות עגילים)
|
כמו אז, בארגזי החול,
כך גם בילדותי הבוגרת.
|
גם בעיתונים המספרים מלחמה
יעטפו מחר את הדגים.
בעיניים הזחוחות ישתקפו הכותרות בצבע דם,
|
אמו של דייויד קופרפילד
מתה עליו
כשהיה בן אחד-עשרה
|
עונות השנה התחלפו לה
בתצוגות שבחלונות הראווה.
גם בקיץ היא הסתירה
את כתמי הסיגליות על העור
|
יש בקרים בהם החלומות עדיפים
|
ברחוב המלך ג'ורג' ,
שלא כמו פרשי הבדיל של ילדותינו,
אנו מהדהדות על מרצפות בטון.
|
כמו נע
רות
מפוז
רות
שנגמר להן הטיפקס
באמצע השיעור.
|
כולנו נוודים
הנמלטים מעריריותנו
כמיראת היערות,
|
עמדנו כולם בקו ישר כאילו היינו כיתת
יורים. המדריכה הלכה מולנו כמו לביאה
בכלוב; הלכה וחזרה כדי ללכת שוב.
|
לא מוצאת מטפורה נכונה
בכדי לכתוב בשיר
את קבורת-הזרוע מוצפת אור-הירח.
|
ובעבורה - זהו פח השמן הלילי
נכנסים, נכנסים - ואינו מתמלא
|
שתינו היבהובים מאויימים:
היא מהנפילה
אני מהנחיתה.
|
רק אליקו, החיוך שלה לא היה עושה לו כלום, היה ממשיך לשאוב
בוואקום את השניצל כאילו הוא איזה אריה בדיסקברי צ'נאל. אחר-כך
היה גורר את הכיסא שלו ברעש ששמעו מהקצה השני וזורק את הכלים
לגיגית כאילו היא בכלל לא שם.
|
המבצר הצלבני הממוקם בצפון שמורת אפק, נשקף דרך החור במרכזה של
אבן רכב (העליונה מאבני הריחיים) מבזלת.
|
קרן אור על עלה מכוסה בקורי עכביש
|
אל הארכיון האישי (24 יצירות מאורכבות)
|
|
החטא וענשו 2:
THE FINAL SIN
ז'אן קלוד ואן
דם בתפקיד
רסקולניקוב
ויל סמית בתפקיד
רזומיחין
סנדי בר בתפקיד
סוניה
מחשבות
אובדניות, רגשות
אשם ופיצוצים
עוצרי נשימה |
|
