|
השנים חולפות כעונות השנה.
שמים, אדמה.
התהפכו כבסוף העולם.
הרוח הביאה עמה את המוות.
מוטב שלא לראות את פניה,
אלא רק להאזין לדממה.
|
במחולות
יוצאים הגלים
בשברי מנגינותיך
|
קרני השמש ישטפו חלום
והוא נוהר אל תוך תהום
|
למאור דמדום לבבי, מפסלת שבילים
|
קרעי זמנים, אל שדות לבבי!
מפלי נפשי, מפליאים בצבעי קיומי
|
מרפרפת מעל
פעמוניות סמוקות הטל
חופנת עלי כותרת שושן
|
בתאוה חלודה, פרשו כנף
בלבן הר, נותרה צמרת רקובה
|
עשן מחריב את צליל התקווה,
נשמתה נובלת בשממה.
רוח כזב תישא עמה פרפר לבן,
חגה במעגלים
|
כאשר אביב יפצח בשירה ובכף,
ותקטוף מצמרות לבי תפוחים מזהב
אפליג בספינת החמה, אל מרחב יקומי התודעה!
|
|
|
אתמול ראיתי
ציפור פצועה.
היא פשוט עמדה
שם ודיממה טיפות
טיפות על
המידרכה. היא
הסתכלה עלי במבט
של לא מבינה.
זה היה אחד
הדברים הכי
עצובים שראיתי
בחיים.
(מי אמר שסלוגן
צריך להיות
מצחיק?) |
|
