|
השנים חולפות כעונות השנה.
שמים, אדמה.
התהפכו כבסוף העולם.
הרוח הביאה עמה את המוות.
מוטב שלא לראות את פניה,
אלא רק להאזין לדממה.
|
במחולות
יוצאים הגלים
בשברי מנגינותיך
|
קרני השמש ישטפו חלום
והוא נוהר אל תוך תהום
|
למאור דמדום לבבי, מפסלת שבילים
|
קרעי זמנים, אל שדות לבבי!
מפלי נפשי, מפליאים בצבעי קיומי
|
מרפרפת מעל
פעמוניות סמוקות הטל
חופנת עלי כותרת שושן
|
בתאוה חלודה, פרשו כנף
בלבן הר, נותרה צמרת רקובה
|
עשן מחריב את צליל התקווה,
נשמתה נובלת בשממה.
רוח כזב תישא עמה פרפר לבן,
חגה במעגלים
|
כאשר אביב יפצח בשירה ובכף,
ותקטוף מצמרות לבי תפוחים מזהב
אפליג בספינת החמה, אל מרחב יקומי התודעה!
|
|
|
אני רוצה ככה
אגוזי מוסקט
אפרוח ורוד
מתעלק על הפייה
הטובה. |
|
